|
|
עמוד:12
על נפילתה בקרבות גטו ורשה . ברחבי ד , אדץ ובתפוצות הספידו אז את צביה , ' הנערה העבריה / ואת טוסיה אלטמן , חברת 'השומר הצעיר , ' ושמן הפך סמל לגבורת היהודי בן החורין הנלחם על כבוד עמו ושואף להגשים את החזון הציוני סוציאליסטי . הן סימלו , גם בשיח מצומצם יותר וגם בביטאוני התנועות והחברות , את גבורת האשה היהודייה שאחזה בנשק ונפלה על משמרתה . מאוחר יותר שבה צביה ומיקדה את תשומת הלב הציבורית כשעלתה לארץ ב , 1946 לאחר שפעלה בקרב שארית הפליטה בפולין , והיא כבר חלק ממחנה פוליטי מוגדר . היו ניצולי שואה שהביאו לפניה את הסיפור 'משם , ' אבל כאשר היא נשאה את עדותה המרשימה בוועידת הקיבוץ המאוחד שהתקיימה בקיבוץ יגור הגיבו המאזינים והקוראים למחרת , כמו היו שומעים לראשונה את אסון כיליונו של העם בגולה ואת סיפור מלחמתם של חניכי תנועות הנוער . חמש עשרה שנים מאוחר יותר היא תשוב ותתייצב על דוכן העדים במשפט אייכמן בירושלים , תשמיע את עדותה באוזני אזרחי מדינת ישראל ויהודי התפוצות , לאחר מכן תשוב אל הפעילות השגרתית בקיבוצה ובתנועתה , תיעלם בהדרגה מעיני הציבור , ובתוך כך גווע גם העיסוק במחקר על אודות ההתנגדות . צביה נפטרה בגיל צעיר . בת שישים וארבע היתה , וביום השלושים למותה ספד לה ידיד המשפחה וחברה לתנועה יוסקה רבינוביץ . הוא ציין כי צביה היתה דמות של רבים , וכי "לכל אחד היתה צביה שלו . " היתה צביה של בעלה - יצחק ( אנטק ) צוקרמן , צביה של ילדיה שלה , וצביה של קיבוץ לוחמי הגטאות , ולפנים היתה צביה של 'דרור , ' צביה של ההכשרה בלוצק ובקילצה , ושל החברים בתנועה , ושל המאבק על החיים בגטו . אבל יוסקה זיהה גם את "צביה האחת , צביה החד פעמית , " זו ששמה נקשר "ללא הפרד בפרק של ימי הכליון והמרד בתולדות עמנו האחרונים ובקורות חיינו 3 האישיים כבני הדור הזה , כפול הפנים . " הוא ציין , כי פחות מדי דובר על צביה הנודדת בשטחים המזרחיים של פולין שנכבשו על ידי ברית המועצות , מקבצת את חניכי התנועה ומשתתפת בהתארגנות המחתרתית , וכלל לא דובר על צביה "של עצמה , " זו שביקשה להתרחק מאור הזרקורים משום שחשה ש"נפגמה המילה , אבד ערכה . " לימים תגדיר אותה ההיסטוריונית ג'ודי באומל שוורץ בתארים 'גיבורת השואה' ו'גיבורה אקטיבית , ' ותציב אותה . 3 יוסקה רבינוביץ 'צביה , ' מבפנים מה , הביטאון הרעיוני ספרותי של הקיבוץ המאוחד , עין חרוד , 1983 עמ' 277 [ להלן : מבפנים . [ הדברים נאמרו לראשונה בקיבוץ לוחמי הגטאות במלאת שלושים לפטירתה .
|
|