|
|
עמוד:12
אל צבא אבות מתפללים על שלום בניהם הבונים , נצטךפת גם אתה , אבא , ןקבלת את הדין בבךכה : שהתעו . ( שנת תרצ"א ) מילות השיר מבטאות את הכאב שבהכרח הניתוק בין הדורות , את חיוניות הפרידה לשם ההתקדשות . פרידה שתובעת את זכותה להינתק כדי להתחבר אל מרכז חיים מתחדש . בשיר מאוחר שנכתב בשנות ה 40 'שתלתם ניגונים ' מבקשת המשוררת דווקא להתחבר עם העולם ממנו נפרדה , אך זהו חיבור "מעל לחשכת התהום . " בתוכו כבר חבויה תודעת חורבן בית הוריה ובתי חבריה בשואת אירופה . בשיר נעורים 'בגלל' היא מבקשת מאביה שיניח לה ללכת . שעליה לחיות את האלטרנטיבה , ולשם כך עליה להיפרד מהבית , להצטרף להכשרה החלוצית בפולין ולעלות לארץ ישראל . פניה מנחשת שבכך היא מגשימה בעצם את חלומו של אביה , שכאבותיו לפניו אף הוא לא העז להגשים את החלום "בשנה הבאה בירושלים הבנויה . " דורות של הורים לא פרעו את חובם לחלומותיהם הגנוזים . לפיכך עליה מוטלת חובת ההגשמה כבת , כאישה צעירה וכמשוררת . אולם כדי לפרוע אותו עליה להתנתק ולפתוח פרק חדש בספר חייה . פניה ברגשטיין הייתה בתם של דבורה ויהושע מרדכי , שהיה מורה לעברית , פדגוג אמן של שפת עבר . אמה נפטרה מוקדם , ואביה לא עלה לארץ ישראל אולי בגלל השפה העברית שהיה מסור לה בכל מאודו . ובחר להישאר בגולה , כדי ללמד את ילדי ישראל עברית . פניה ירשה מאביה את השפה העברית אולם הבינה כי השימוש בה מחייב עלייה לארץ העברית , וגם בשל כך עלתה ארצה . היא קשרה את גורלה עם בני דורה החלוצים . באקט העלייה בחרה בבלתי נודע , בארץ החדשה . אך המולדת בה בחרה לא נולדה מן האין אלא ביטאה חלום דורות , שנחלם על פני משך הקיום היהודי בגולה . בשיר 'בגלל' רומזת פניה לכך שהחולמים על שיבה לארץ האבות לא העזו לממש את חלומם , ובאי העזה זו היא רואה יסוד של חטא .
|
|