|
|
עמוד:8
" ישראליות" ושל כללי החברות בקולקטיב , ולעתים הן אף מבטאות תביעות להגדיר מחדש את הקולקטיב עצמו . בה בעת מתחוללים גם תהליכים של בידול והסתגרות וניסיונות לחזק גבולות קבוצתיים כדי להגן על זהויות קבוצתיות או על עמדה תרבותית וכלכלית . אסופת מאמרים זו מבקשת לבחון את התהליכים המורכבים המתחוללים בחברה בישראל , שבאמצעותם קבוצות חברתיות מבנות מחדש את גבולותיהן החברתיים והסמליים וחותרות לשנות - או לחלופין לשמר ולחזק - את מיקומן בהיררכיות החברתיות ובמערכות יחסי הכוח . קטגוריות המיון ה"ישנות" דוגמת אתניות , מגדר , מעמד , הגירה , חילוניות , דתיות ואף לאום מוסיפות למלא תפקיד כצירים של כוח , שליטה ושעתוק של היררכיות חברתיות , אולם הגבולות והתכנים של הקטגוריות הללו משתנים , והשינויים האלה מגדירים מחדש זהויות וקבוצות וגם מאפשרים לקבוצות לנסות למקם את עצמן מחדש בהיררכיות החברתיות . הפרשנויות החדשות , הזהויות המוגדרות מחדש וההתמקמויות החברתיות המחודשות המתאפשרות או נחסמות הן נושאיהם של המאמרים בספר הזה . מאמרי הספר עוסקים במפגשים חדשים בין קטגוריות מיון חברתיות ישנות . במפגש החמקמק , הדינמי בין דת , לאום , מעמד , אתניות , מגדר , הגירה וגיל נוצרת חברה מורכבת יותר . בחברה כזאת ניתן למשל למצוא יוצאי אירופה - מהגרים מרוסיה - במעמד נמוך , שמשתמשים במסורת האינטליגנציה הרוסית כדי להתמקם חברתית , כפי שמראה מאמרה של יוליה לתר , לצד מעמד בינוני חילוני המוגדר שלא באמצעות מאבק על הגמוניה פוליטית אלא באמצעות סגנון חיים , צריכה ופנאי , כפי שעולה ממאמרו של גיא בן פורת . השאלה כיצד קבוצה חברתית מוגדרת ועד כמה היא יכולה להגדיר את עצמה משתנה אפוא גם היא ומשמשת מושא למשא ומתן מתמיד , והתשובה עליה איננה אחידה או מובנת מאליה . לעתים קרובות השינויים במשמעויות הקולקטיביות של זהויות מתרחשים בדרכים עקיפות , לא באמצעות מאבקים פוליטיים המתמקדים במשמעויות חברתיות של זהויות . הרפרטוארים התרבותיים החדשים והתנועה של קבוצות במפת המיקומים החברתיים מפרקים את הקלסיפיקציות הישנות ומעצבים אותן מחדש . ואולם לא כל הקבוצות נהנות מאותו טווח של אפשרויות בחירה , שכן המדינה - וגם קבוצות אחרות בחברה - מפעילות את כוחן ומגדירות את הקבוצות "מבחוץ" ובכך מגבילות את אופקי השינוי של קבוצות מוחלשות . הספר בוחן אם כן את התגבשותן של זהויות פוליטיות חדשות , וחושף פוליטיקה של זהויות שאינה מצהירה על עצמה ככזאת . התמונה הדינמית של זהויות והזדהויות שאנו מבקשים להציג בספר הזה מומחשת היטב באמצעות דימוי הנוזל של זיגמונט באומן . ( 2007 ) לדבריו , המודרניות הפעילה כוחות התכה כה חזקים על המבנים המוצקים בחברה - מסגרות חברתיות ומוסדיות , זכויות וחובות , נאמנויות ויחסי גומלין - עד כי אלה שינו את מצב הצבירה שלהם ממוצק לנוזל , הפכו למעין נוזלים המתקשים לשמור על מצבם הקיים לאורך זמן . דימוי אחר של באומן הוא דימוי הקלידוסקופ , שבו השתמש כדי
|
|