|
|
עמוד:8
האינטרס הציבורי והאינטרס הפרטי לא תמיד חופף האינטרס של המשתכן את האינטרס הציבורי והמדיני . מטבע הדברים מבקש הפרט להרבות את טובתו , ואפילו על חשבון הציבור והמדינה . אשר למדינה , עליה לשקול מה יהיה היקף המימוש של התוכניות לשיכון , ולרסן את תיאבון הציבור , אם הוא מופרז , כפי היכולת . אם שאלת השיכון נראית עניין טכני וכספי בעיקרו , הרי זו ראיה מטעה בפשטנותה . ההיבטים הטכניים והכםפיים של השיכון חשובים , אך יש לשיכון גם פנים של איכות , שאין דרך למוד אותם בכסף ובכמות . הדרך המקובלת , למדוד את ערכו של השיכון בעיקר לפי עלותו הכספית ורמתו הטכנית , נובעת מן גישה השלטת אשר מודדת כל מעשה אישי או חברתי בקני מידה חומריים וכלכליים . גישה זו הלקויים שבנמצא . יש המתנגדים להשקפת יסוד זו , שיש בה קורטוב של ליברליזם ואנארכיזם ישנים , בעיקר מבין אנשי המימסד והביורוקרטיה אשר מנסים לשמור בידם את רסן השליטה על החברה ועל כל פרט בתוכה . המנהג להכתיב מגבוה אורחות חיים ואופני מחשבה קיים לא רק במשטרים אוטוריטריים ורודניים , כי אם גם במשטרים הנחשבים דמוקרטיים לעילא . בישראל , שהמוסד המחוקק הריבוני שלה נבחר בבחירות חופשיות , אנו עדים לכפיה ולתכתיבים מופלגים שכופים המנגנונים השונים על האזרחים , מה שגורם לניכור ולאדישות כמו גם להתנגדות ולנתק בין אזרחים שוחרי חופש לבין המנגנונים הביורוקרטיים המגבילים אותם . חיפוש אלטרנטיבות לנוהג ולשיטה הקיימים בשיכון העממי הוא , איפוא , חלק בלתי נפרד ממאבק הציבור לאי תלות בזולת ובשלטון . מן הראוי לחשוף נושא זה ולהעלותו לדיון ובחינה מחודשים בקרבנו . כפי שננסה להראות בפרקים הבאים , אין באלטרנטיבות המוצעות משום תגלית וחידוש כי אם חזרה לדרכים ולעקרונות שבעבר היו נפוצים ושימשו אותנו ביעילות , ואשר קיימים גם ביום ברוב חלקי העולם . מובן שאין כאן הצעה לחזור אל העבר כפשוטו , כי אם לחדש את דרכי ההשתכנות ולהשתמש בשיטות ובכלים שנוצרו מאז בחברה הישראלית ובעולם הרחב .
|
|