|
|
עמוד:7
הקדמה : לבנות ולהיבנות בתל אביב " הבית" נוכח בחלל ובזמן , בדמיון ובחלום ; הוא חלל בנוי אבל הווייתו עשויה מאנשים , מחפצים , מרגשות , מקולות ומריחות הנחווים בין קירותיו ; הוא חומרי ובר חלוף אך ממשותו ממשיכה להתקיים כל עוד יש אנשים שבשבילם הוא היה "הבית ; " הוא המובן מאליו של כל אחת ואחד מאיתנו . רק במהלך השנים הוא מתגלה כחלל שהכיל אותנו ואנחנו היינו בו , המוטבע בנו לעולם ועושה אותנו למה שאנחנו , ולעתים קרובות למה שאנחנו מבקשים לא להיות או למה שאיננו יכולים עוד להיות ; בהווה מכסה היומיום את משמעותו , את עושרו ואת סכנותיו , הוא נישא עימנו ככתם או כצלקת , ואנחנו מכירים בו רק בדיעבד . חוויית הבית חוצה תרבויות , מעמדות , מגדרים , דתות ותקופות היסטוריות . הבית הוא תופעה רבת פנים ורבת משמעויות , לעתים סותרות . הוא מושא לעיונם של הוגים מתחומי ידע ומגישות אפיסטמולוגיות שונות : כמפלט מנחם מפגעי המציאות האדישה והקשה או כאתר של סכנות ממשיות ומדומות , כמרחב המנוחה של הגבר לאחר יום עמל , לאחר התנסויות ממשטרות במרחב הטרוטופי , כמקום עבודתה של האישה , שאין לה סוף ; כחלל אדיש המוגדר על ידי חפצים או כמקדש מעט של זיכרון אישי ושל זהות נבחרת , כמרחב של כפיפות מגדרית או של אופציה להעצמה . בית הוא מענה לאחד הצרכים הראשוניים של בני אדם - מחסה . אולם המענה הפיזי לצורך זה הוא רק חלק מן הבית הביוגרפי והבית החברתי שבהם מקופלת התרבות , משועתקת ונוצרת על ידי דייריו . בכל בית מקבלים הצרכים האנושיים מענה בהתאם לדגמים תרבותיים האופייניים לזמן ולמקום ובמגבלות הידע והחומרים הנגישים , וההתנהלות בו מצייתת לכללי הבית ( לדוגמה , טקסי הארוחות בתרבות היהודית אשכנזית המסורתית מתקיימים סביב השולחן , לאחר נטילת ידיים וברכת המזון ; בארוחות החג הטקס נערך בחברת המשפחה והוא מבוסס על תפריט ידוע . ( עיצובו של הבית , החפצים הנוכחים בו והפרקטיקות המתקיימות
|
|