ספרות והשלמתה

עמוד:יג

בימי שהותו בפראג , היא היא שנתנה לאברמסקי דחיפה להערה זו על משקלה של לשון זרה לגבי התנסחותו של רעיון התחייה הלאומית . "דווקא הלשון הזרה — כותב הוא — עדנה את הנפש היהודית , צמצמה את רגישותה והעלתה את תסיסתה . לולא הספרות היהודית בכל הלשונות , לרבות יידיש , לא הייתה לנו ציונות וציונים זכי נפש כאלה שישנם בנו . אלה היו כיסופי יצירה וערגון נפש אל קדושה , והכיסופים יצרו את הקדושה והביאו לידי יצירה . " מסתמא , אין צורך לפרש את הדברים אולם דומה שדבקותו של אברמסקי בתשתית ההוויה היהודית הביאה אותו לטעון שתודעת המרחק בין היש לבין המטרה היא אף היא בגדר של גורם מניע לצעדים ממשיים הבאים להוציא את בני האדם ממערכת החיים העובדתית שלהם . למען היעד הלאומי שוב נדרש הוא בהקשר זה למושג הקדושה וסביר להניח כי העלאת הרעיון של קדושת הלשון אף היא בגדר של רכיב של דיונו . בכל זאת אין הוא פוסח על אלה שאינם חיים בתוך ההקשר של הביטוי היהודי המקורי והוא רואה במצב עובדתי רוחני זה מניע ממריץ בכיוון לציונות . ( 4 ) איגרות הן בעלות מעמד מקביל לספרות . הן באות במקום שיג ושיח שבעל פה ויש להן יתרץ מסוים לעומת הנאמר בעל פה כפי שאנו לומדים מאיגרתו לבתו שולה ( תשכ . ( ה" בעל פה , אומר הכותב , אי אפשר למצות את הנושא וכוונתו של המדבר . אך גם ממקומו של איש השיח או מקבל האיגרת נאמר כי תקצר הרוח , ואילו בכתב יקרא הקורא את הכול , אם בבת אחת ואם לסירוגץ . אנו נשארים בגבולותיו של דו שיח , אולם הדיבור , ככל שהוא בלתי אמצעי בהקשר זה , יש בו יותר נטייה לקטעיות מאשרדו שיח שבכתב , אף כי התיבה דו שיח היא בזיקה לאיגרת בגדר של השאלה לשונית . נושא אחר שראוי להבלטה ועניינו תוכן ולא הקשר הוא הדרשות לטיעון רווח למדי המבקש לחשוף שורשים לאומיים של הגות של אנשים , או ביתר דיוק : שורשים יהודים , כאשר מדובר באנשים בני מוצא יהודי , שלא הייתה בהם מחוייבות כלפי העם היהודי ומורשתו . אברמסקי אינו מסכים לטיעון זה והוא מסב את עמדתו על מארכס , פרויד וברגסון . יש כאן גם טענה מזווית ראייה של היהדות שאינה צריכה לסיוע , כביכול , על ידי אנשים שמעמדם במקומו מונח , אולם זיקתם ליהדות אינה בגדר רכיב של ממש בדיוקנם .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא