|
|
עמוד:יא
ספרות והשלמתה ( ו ) אסופת איגרותיו של י"ד אברמסקי היא ספר נלווה אך גם המשך לאסופת המאמרים שלו שיצאה לאור תחת הכותרת "בדרכי היהודי הנצחי . " אין צריך להיאמר כי יש הבדל בין מאמרים לבין איגרות . מאמרים כתובים ומתפרסמים בהתכוונותם לקורא שאינו מסוים . הם מעיקרו של דבר בעלי אופי לקראת פומביות . איגרות הן ביטויים ליחס אל זולת מסוים ומצד זה הן עוסקות בעניינים שבין הכותב למכותב , אם מבחינת מהלך החיים ואם מבחינת העניינים שהעסיקו את בני השיח בפגישותיהם או בחליפת מכתבים קודמת שביניהם . האופי הלא גלוי של איגרות מוליך גם לכך שלרוב הן מתפרסמות לאחר שכותביהן הלך לעולמו . קריאה באיגרותיו של י"ד אברמסקי מעמידה אותנו על כך כי יש קווים משותפים בין מאמרים לאיגרות לא רק מצידו של הכותב , אלא גם מצד מסכת הנושאים המעסיקה אותו ושלמענה ובתוכה הוא ממקד את ביטויו האישי . רמת הביטוי הלשוני משותפת לאיגרות ולכתבים . דווקא באיגרות אנו מבחינים בכך כי רמת העברית שבפיו ובעטו של אברמסקי היא מיוחדת , והדבר חל גם על שיח ושיג בעל פה שבינו לבין איש שיחו . מבחינה זו אין הבדל בין דברים מכוונים לקהל לבין דברים המכוונים ליחיד . היה כאן צירוף בין רמה מכאן ודבקות מכאן . הלשון העברית הייתה לו לא כלי בלבד אלא גם תוכן בעל שורשים עמוקים בהיסטוריה ובביטויים הספרותיים לדורותיהם . היא הייתה חלק של אישיותו והביטוי היה המשך האישיות . הלשון הייתה בעיניו ביטוי של תרבות ויצירה של דורות , אך גם מוקדן של אלה . היא פרט המבטא את הכלל והיא עומדת בעצמה ובעצמותה . היא ראי משקף ומהות . לשון קודש — היא קדושה משום שהיא דבקה בקדושה שהאצלה על עם , אך גם משום שהקדושה טבועה בה בחינת כזאת . סיכום זה מתבסס על הכתוב ולא על מה שהתברר ביחסי הידידות בין י"ד אברמסקי לביני . באיגרות כיוון את עצמו י"ד אברמסקי ליחידים . יחידים אלה , כל אחד מהם ביטא תוכן וגישה רעיונית , דרך בהוויה הציבורית , שביל של יצירתיות ספרותית והגותית וקשר אישי לכותב שלא טושטש ולא נעקר גם כאשר אברמסקי העמיד על חילוקי דעות בינו לבין מי שהאיגרת הייתה מיועדת
|
|