|
|
עמוד:11
בשנות חייו האחרונות של לואי הארבעה עשר שלטה במדינה ובחצר המלכות מאדאם דה 1 נ 0 נ 9 ן האדוקה . האריסטוקראטיה שוב לא חשה עצמה בנוח באווירת הקדושה הקודרת והדתיות צרת המוחין של נרסאי . כאשר מת המלך נאנחו הכול אנחת רווחה , ויותר מכול — אלה שקיוו כי עם שלטונו של פיליפ מאירליאן יבוא הקץ לעריצות . בעיני העוצר היתד . תמיד מערכת המינהל של דודו מיושנת , והוא החל את תקופת שלטונו בפעולה נגד השיטות הישנות בכל התחומים . בתחום הפוליטי והחברתי הוא שאף לתחיית האצולה , בתחום הכלכלי עודד את היזמה הפרטית , כמו למשל בשדה המשפט ; הוא הנהיג סגנון חדש באורח חייהם של בני המעמדות העליונים והביא לאפנה את ההדוניזם והלי 5 רטיניזם . החל מצב של התפוררות כללית , אשר שום קשר מן הקשרים הישנים לא יכול rrr לעמוד נגדו . אמנם כמד . מהם שבו ונקבעו מהדש בהמשך הזמן , אך המשטר הישן כבר היה הרוס ללא תקנה . הצו הראשון שהוציא פיליפ מאורליאן בא לבטל את צוואתו של המלך המת , שהבטיחה את ההכרה בילדיו הבלתי חוקיים . זו היתר . ראשית התדרח וליה של הסמכות המלכותית , אשר אף כי נמשכה המ 1 נארכיה האבסולוטית , לא חזרה עוד לגדולתה הקודמת . הפעלת הסמכות העליונה נעשתה שרירותית יותר ליותר , אך בטחונם של השליטים נעשה ריגוף -יותר ויוה ! — תהליך שמיטיבים לתארו דבריו המצוטטים תכופות של המארשאל רישליר . אל לואי השישה עשר : "בימי ליאי הארבעה עשר איש לא העז לפצות פה , בימי לואי החמישה עשר ליחששו הכול , ועתה מדברים הכול בקול רם , מתוך חירות ושלווה גמורה . " הרעיון להעריך את כוחו האמיתי של השלטון על פי צווי הממשלה וחוקיה הוא , כדברי טוקוויל , טעות מגוחכת . סאנקציות , כגון עונש המוות המפורסם על כתיבה והפצה של ספרים נגד הדת והסדר הציבורי , נשארו על הנייר . העונש החמור ביותר שנענשו העבריינים היה הגירוש מן הארץ , ואלה קיבלו תכופות אזהרה והגנה מאותם פקידים , שתפקידם היה להביא אותם לדין . בתקופתו של לואי הארבעה עשר עדיין התנהלו כל החיים האינטלקטואליים בחסותו של המלך ; לא היה מגן אלא הוא , והגנה מפניו לא היתד , כלל . עתה קמו אפיטרופסים חדשים , פטרונים חדשים ומרכזי תרבות חדשים ; האמנות בחלקה המכריע , והספרות כולה , מתפתחות הרחק מן המלך וחצרו . פיליפ מאורליאן מעביר את מקום מושבו מוורסאי לפאריס , ובעשותו כך מפרק למעשה את החצר . העוצר מתעב את כל ההגבלות , גינוני הרשמיות והחובות הכפויות ; הוא מאושר באמת רק בחברת ידידיו הקרובים ביותר . המלך הצעיר גר בארמון הטיולרי , העוצר — "בפאלה רואיאל , " אנשי האצולה מפוזרים בטירותיהם ובארמנותיהם , ומבקשים להם שעשועים בתיאטרונים , בנשפים וב"סאלונים" שבעיר . העוצר וה"פאלה רואיאל" מייצגים את טעמה הבלתי מרוסן יותר , הנוח להשתנות יותר של פאריס , לעומת ה " grand gout" של ורסאי . היי ה"עיר" שוב אינם מישניים לחיי ה"חצר" — היא דחקה את החצר ממקומה ונטלה עליה את תפקידיה . קריאתה הנוגה של הרוזנת המלכותית אליזבת שארלוט , אמו של העוצר , "אין עוד הצר בצרפת , " ! היא אמת לאמיתה . ומצב זה לא היה אפיזודה חולפת — החצר במובנה הישן בטלה לעד . נטיותיו של לואי החמישה עשר היו בנטיותיו של העוצר , גם הוא ביקש לו חברה מצומצמת של ידידים , ולואי השישה עשר אהב יותר מכול את החיים בחוג משפחתו . שני המלכים שנאו טכסים , גינוני האתיקה שיעממו והרגיזו אותם , ואף כי היא נשמרה עדיין במידה מסוימת , הרי איבדה הרבה מחגיגיותה ומתפארתה . בחצרו של ליאי השישה עשר שלטה נימה ברורה של אינטימיות , ובשישה מימי השבוע לבשו המפגשים אופי של מסיבה פרטית . ?< המקום ? prrn שבו נתפתח משהו בדומה לחיי
|
|