|
|
עמוד:11
1 מבוא בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בפרסום ספרים ומאמרים הבוחנים את דפוסי הסיקור של התקשורת העברית ביחס למיעוט הערבי בישראל . הממד הפוליטי , החיוני כל כך להבנת יחסי התלות בין הממסד לתקשורת , בלט בהיעדרו ממחקרים אלה . מנגד , ביסוד ספר זה מודגשת הטענה כי הדרה סמלית וסיקור שלילי כלפי מיעוטים הם תוצר של מציאות פוליטית מפלה , המתבטאת בכינון מערכת של אינטראקציות , זיקות והשפעות הדדיות בין הממסד הפוליטי לבין הממסד התקשורתי . במילים אחרות , היחס השלילי של התקשורת אל המיעוט הערבי משקף את האפליה הממוסדת , ארוכת השנים , כלפיו מצד המדינה . מחקרים קודמים בחנו את הייצוג של האזרחים הערבים בהקשרים של עימותים ומלחמות ( קורן , ; 1994 אסיה , ; 2000 דור , ; 2001 נייגר ואחרים , ; 2001 פירסט ואברהם , . ( First , 1998 ; Avraham et al , 2000 ; Wolfsfeld at al , 2000 ; 2004 על אף השנים הרבות המפרידות בין האירועים הנחקרים , המסקנה מהם אחידה : האזרח הערבי מפר את הסדר באופן שיטתי , פועל באלימות ומהווה סיכון ביטחוני . מחקרים נוספים התמקדו בתת הייצוג של קבוצות מוחלשות , ובהן האזרחים הערבים , בעיתונות הכתובה ( אברהם , ( 2001 ובתקשורת המסחרית ( אברהם ואחרים , 'ג ; 2004 מאל , . ( 2006 לפי ג'מאל , מנגנוני ההדרה וההזרה התקשורתיים הבליטו את הנרטיב היהודי-ציוני כאמת מידה להשתתפות ופעילות בזירה הציבורית אל מול ההתנגדות של המיעוט הערבי לקחת חלק בעיצוב הזהות הלאומית ההגמונית . ( Elias et al , 2009 ; Jamal , et al , 2011 ) ייחודו של ספר זה הוא בבחינת דפוסי הסיקור של המיעוט הערבי על פני שני צירי זמן נבחרים - קונפליקטואליים וקונצנזואליים - ולא בבחירה אקראית או סלקטיבית של תקופות המתאפיינות באלימות ( שהרי הציפיה לחדשות חיוביות על האזרח הערבי בעת שהוא מעורב בהפגנות מחאה סוערות כנגד הממסד - נאיבית ביסודה . ( הניתוח הנוכחי כולל שמונה אירועי מדיה , המתפרסים על פני ארבעה עשורים עוקבים , כמקרי מבחן ; ארבעה מהם קונפליקטואליים בהקשר של יחסי הרוב היהודי והמיעוט הערבי : יום האדמה הראשון במארס , 1976 האינתיפאדה
|
|