|
|
עמוד:9
הקדמה חופש הביטוי והעיתונות הוא מאושיות המשטר הדמוקרטי ומדד לחוסנה של כל חברה חופשית . עקרונות מרכזיים כמו ייצוג רחב של דעות ועמדות , זכות הציבור לקבלת מידע אמין וביקורת על מעשי השלטון , יכולים למצוא עצמם בעימות עם מאפייני הזהות הלאומית של הרוב ועם תפיסת הביטחון של המדינה . למרות שההליך הדמוקרטי מעודד את אמצעי התקשורת לנקוט בעמדה ביקורתית כלפי השלטון , ישנה נטייה לחרוג ממחויבות זו . לא אחת ניתן להבחין כיצד התקשורת מהווה מכשיר אידיאולוגי להבטחת הסדר החברתי הקיים ולהנצחתן של תפיסות הגמוניות . השיח התקשורתי מכונן על ידי יחסי כוח ושליטה , שבמסגרתם מופעלות פרקטיקות של הדרה והזרה כלפי קבוצות מוחלשות בחברה . במקרים רבים , התקשורת ניזונה מהממסד וכמעט שאינה מערערת על קביעותיו . היא מפעילה מנגנונים המדירים ודוחקים מיעוטים אל מחוץ לגבולות הקונצנזוס הלאומי , וממלאת תפקיד חשוב בהפצת האידיאולוגיה השלטת . ספר זה נשען , בין השאר , על ההנחה כי התקשורת בכלל והעיתונות הכתובה בפרט הן זירה ( מודרנית ) להבניית מציאות קונצנזואלית . ככזאת היא מסייעת בעיצוב תודעה לאומית , בבניית סדר יום מוסכם ובגיבוש זיכרון קולקטיבי מאחד . בד בבד , התקשורת מבנה עבורנו דימויים וייצוגים אודות קבוצות אחרות . בעשותה כן , היא מקנה ל"אחרים" משמעויות היסטוריות ומיתיות , שלא בנקל ניתן להשתחרר מהן . תהליך הייצוג התקשורתי אודות " האחר" משועתק לשיח הציבורי והפוליטי , וכתוצאה מכך משפיע על עיצוב וארגון המציאות . הייצוג התקשורתי כרוך בתהליך סטריאוטיפיזציה המאבחן את " האחר , " מאפיין אותו ומקבע את זהותו . הניסיון להגדיר את " האחר" מטשטש לא פעם את האבחנה בין המציאות החברתית למציאות התקשורתית , שבנויה בעיקר על ייצוגים . ההנחה היא שקיימת זהות הומוגנית אודות " האחרים , " שקל להנגיד אותה למילה " אנחנו . " למעשה , הטקסט התקשורתי יוצר חלוקה בינארית בין המוכר והמקובל לבין החריג והדחוי .
|
|