|
|
עמוד:13
כתיבת ההיסטוריה היהודית הציונית הישראלית סובלת מחולי נוסף : עיוות בסיסי הנובע מן הניסיון לכפות את ההשקפה הציונית הן על ההיסטוריה היהודית מן הצד האחד והן על ההיסטוריה הישראלית מן הצד האחר . ראייה זו מעמעמת את המתח הברור השורר בין היהדות ההיסטורית לציונות ובין הציונות להוויה הישראלית . מדובר בשני מעברים מהפכניים שאפשר לכנות אותם בשם גלגולים ממש . המעבר מן היהדות ההיסטורית אל הציונות לא זו בלבד שלא היה חלק אלא שבשעתו הוא גם לא הקיף את כל העם היהודי ואף לא את רובו . היהדות האורתודוקסית , יורשתה האמתית של היהדות ההיסטורית — אמנם יורשת מנוונת , עמוסה ומסובלת לעייפה בתוספות ובמדרשים ובמנהגים תפלים — התנגדה לציונות , ומסיבות כבדות משקל מבחינתה . יהדות המערב , רובה ככולה , התנגדה אף היא לציונות מסיבות רציניות לא פחות , אף כי הפוכות לאלה של האורתודוקסיה . היהדות האורתודוקסית ראתה בציונות , לא בלי צדק , תנועה מנוגדת למהותה של היהדות ההיסטורית . היהדות ההיסטורית היתה במהותה אומת תורה , אומת דת , שעיקריה לא כללו לא ארץ מולדת ולא ממלכה ( מדינה ;( ואילו הציונות התבססה על רעיון הלאומיות המודרנית , שעיקריו כללו ארץ מולדת וממלכה . בעוד דוברי היהדות האורתודוקסית תיארו תיאור קולע ונכון את התהום שנפערה מלכתחילה בין הציונות ובין היהדות ההיסטורית , בצד הציוני טרחו מיטב ההוגים והמלומדים , היסטוריונים ואנשי מחשבת ישראל בעיקר , לטשטש את הניגוד הזה ולהציג את ההיסטוריה היהודית מראשיתה ועד ימינו כהיסטוריה רצופה שהתנהלה בסימן הרעיון הלאומי . מערכת החינוך הציונית ויורשתה הישראלית עשו כל מאמץ להציג את היהדות כפרשה מרתקת של עם בארצו , שנלחם ונאבק על חירותו ועל הישרדותו ועל קיומו הממלכתי ; עם שהוגלה באונס ואולץ לחיות בגולה אלפיים שנה , אך במשך כל תקופת הגלות הכפויה הזאת לא חדל משאיפתו לשוב לארצו ולחיות בה כעם חופשי וריבוני . אמנם תיאור זה עולה בקנה אחד עם מיטב הערכים והמאוויים הכלולים ברעיון הלאומי ; אך זה תיאור כוזב לגמרי מבחינת הערכים והמאוויים הדתיים שהעם היהודי התנהל על פיהם עד העת החדשה , ובוודאי במשך שנות הגלות מאז חורבן הבית הראשון לפני 2 , 500 שנה . זאת היתה גלות מרצון ולא מאונס , גלות שנבעה מאי היכולת לקיים חיים ארציים וממלכתיים נורמליים תחת כיפת הדת היהודית המיוחדת . רק בתנאי גולה יכלו היהודים להתיר את הפקעת . בבררה בין קיום ארצי וממלכתי ובין הקיום הדתי המיוחד להם , ויתרו היהודים על הארץ ועל הממלכה ודבקו בדת . היהודים היו כמובן מודעים לאנומליה הכרוכה בקיום הגלותי וייחלו לגאולה שמשמעה היה ביטול הסתירה הפנימית
|
|