|
|
עמוד:11
הקדמה רוב המאמרים הכלולים בספר זה נכתבו בחמש השנים האחרונות . הם נוצרו בנסיבות מזדמנות , אך תמיד מתוך אותו דחף : לטפל באופן ביקורתי בסטראוטיפים שקנו להם אחיזה מוצקה בהיסטוריוגרפיה שלנו , להציע ראייה משוחררת מעקת האידאולוגיה החזקה המזינה את הקיום היהודי לאורך הדורות , ובכלל זה גם הקיום הציוני והישראלי של ימינו . בשדה ההיסטוריה שלנו , המצב הוא עדיין כזה שאין לך אבן מאבני השדה שאם רק תרים אותה — לא תמצא כי המציאות הרוחשת מתחתיה היא שונה או בעלת משמעות אחרת מזו המקובעת בתודעתנו הקולקטיבית . מדברי פתיחה אלה אפשר גם להבין כי איני מצטרף לאופנה הפוסט מודרניסטית שהשתלטה בקלות יחסית על שדה ההיסטוריוגרפיה בעולם המערבי ומתהדרת בגילוי הסנסציוני כי כתיבת ההיסטוריה אינה אלא כתיבת נרטיב , שרק באמצעותו יש להיסטוריה קיום . וכיוון שכל נרטיב , מדרך הטבע , משקף את מגבלותיו ואת הטיותיו של הכותב — אין ולא יכולה להיות היסטוריה אובייקטיבית . מכיוון שכך , טוענת ההשקפה הפוסט מודרניסטית , אין ולא יכולה להיות הצגת אמת של העובדות בהיסטוריה , ויש להעתיק את מרכז הכובד מן ה"עובדות" אל הנרטיבים . יש להבין מראש כי האמת הנרטיבית היא אמת יחסית , ומבחינה זו כל נרטיב שקול בערכו היחסי לכל נרטיב אחר . ועל זה אפשר לומר "צדיק בנרטיב שלו יחיה . " לכאורה , ההשקפה הנרטיביסטית פותחת פתח לגישה פלורליסטית וסובלנית אל הנרטיבים ההיסטוריים באשר הם , כלומר אל הנרטיב ההיסטורי של " האחר . " לאמתו של דבר , באורח פרדוקסלי ומכאיב , התוצאה הפוכה ממש : הגישה הנרטיביסטית מספקת הגנה אוטומטית וחסינות מפני ביקורת קודם כול על הנרטיב שלנו ; אחר כך , היא פוטרת בזלזול את הנרטיב של האחר , לא מפני שהיא מודדת אותו על פי איזה קנה מידה ביקורתי , כי אם מפני שהיא מלווה כל נרטיב בקריצת עין , חוץ מהנרטיב שחיברנו בעצמנו , כמובן . לנרטיביזם תשתית פילוסופית רעועה מאוד . קודם כול אין הוא עשוי להבחין
|
|