|
|
עמוד:13
מהסיווג , ובמקומו הופיעו לראשונה " הפרעות למידה , ” " הפרעות בשפה , ” " דיסלקסיה” ו”פעלתנות-יתר ס’צ . ” רואה בילד ההיפראקטיבי ילד שמבצע פעולות בתדירות גבוהה בהרבה מהממוצע , או שנמצא כל הזמן בתנועה , או שניהם גם יחד . ( Chess , 1960 ) הסיווג האמריקאי של המחלות הפסיכיאטריות במהדורתו השנייה , ( APA , 1968 ) המוכר , DSM-II-כ כולל לראשונה את ההפרעה ההיפרקינטית Hyperkinetic . ) code 308 . 0 ( Reaction of Childhood פעלתנות-יתר הוגדרה בו כמרכיב הפתולוגי שבבסיס ההפרעה ; נדרשה הוכחה אובייקטיבית לתסמינים מלבד דיווח של הורה או מורה ; האשמה על עצם הופעת ההפרעה לא הוטחה עוד בהורים ; נעשתה הפרדה בין פעילות-היתרונזקמוחי . היחסביןהמיניםהוגדר 4 : 1 ( יותרבנים , ( וגילהופעתההפרעה קודם לשש שנים . לפי התפיסה בשנים ההן , ההפרעה נעלמת במהלך גיל ההתבגרות . בערך בתקופה זו נוצר קיטוב עמדות בין ארצות הברית לאירופה , ובייחוד אנגליה , בנוגע למקומה של ההיפראקטיביות . בארצות הברית נתפסה ההפרעה כהפרעה בהתנהגות , ואילו באנגליה היא הייתה ביטוי לנזק מוחי . מכאן , שוב לא ניתן היה להשוות את הנתונים , היות שאומדני שכיחות ההפרעה , הגדרתה ודרכי הטיפול בה נפרדו . קיטוב זה התמיד להתקיים עד שנות התשעים . עוד בשנות השבעים התחיל להתפתח המחקר של הפרעה זו . ה”נזק המוחי המזערי” וה”היפראקטיביות” פינו את מקומם ל”הפרעת קשב והיפראקטיביות . ” וירג’יניה דוגלס , נשיאת החברה הפסיכולוגית בקנדה , הצהירה בשנת 1972 שההפרעה בקשב ובעיית השליטה בדחפים אצל הילד מרכזיות בהפרעה ואחראיות לה יותר מההיפראקטיביות . ( Douglas , 1972 ) לשם הוכחת תפיסה זו פותח באוניברסיטת מק’גיל הכלי לבדיקת התפקוד המתמשך , ( Continuous Performance Test ) והפך במרוצת הזמן לכלי המדידה האובייקטיבי העיקרי לאבחון ההפרעה . כמו כן , הוכחה יעילותן של התרופות בטיפול בהפרעת קשב . לראשונה , הופרכה הטענה שההפרעה נעלמת עם ההתבגרות , ותוארו מקרים רבים של המשך קיומן של הפרעת קשב ושל האימפולסיביות גם במהלך גיל ההתבגרות . הופיע תיאור חדש של ההפרעה , שנקראה עתה " הפרעת קשב וריכוז” עם או בלי היפראקטיביות . מאפייני ההפרעה היו : ( 1 ) ליקוי בהשקעת הקשב , באירגונו וברצף שלו . ( 2 ) קושי בשליטה על תגובות אימפולסיביות . ( 3 ) קושי בוויסות סף הגירוי בצורך להתמודד עם גירויים חיצוניים . ( 4 ) צורך מוגזם לבקש תמיכה מיידית במצבי קושי . תפיסה זו שלטה בכיפה 15-כ שנה . במהדורה השלישית של הסיווג האמריקאי ( DSM-III ) מודגשת ההפרעה בקשב כיסודית להפרעות המשניות . ( APA , 1980 ) עוד בשנת 1969 פותח הסולם להערכת הילד על ידי ההורה והמורה , הקיים עד היום ככלי אבחנתי , ( Conners , 1969 ) ולראשונה מופיעה הסביבה החברתית והתרבותית כאחד הגורמים המשתתפים בהופעת ההפרעה . מעתה היה ברור , שבחברות מסוימות מאובחנים יותר ילדים כהיפראקטיביים מאשר בתרבויות אחרות . חברות מתירניות , הרואות בעין יפה ייחודיות , יאבחנו פחות ילדים היפראקטיביים מכאלו שדורשות אחידות . ( Ross & Ross , 1982 )
|
|