|
|
עמוד:11
גורס שהאמירה שנסיגת המשפט הישראלי מתוך השטחים אינה שייכת לדיון בשלטון החוק מסבירה בין השאר מדוע משפטנים ישראלים אינם עוסקים מספיק בשאלת אי החוקיות של הכיבוש . אופיר מגדיר את שטחי הכיבוש " אזור אסון" וטוען שההפרדה בין המשפט הישראלי לבין המשפט החל בשטחים היא אופן של זיקה בין שני הצדדים המופרדים , כלומר שההפרדה היא אופן של הכלה . החלק השני של ההרצאה מוקדש לזיקה בין המדינה לבין אזורי האסון . אופיר מחבר בקו דמיוני שתי "תבניות מדינה" מנוגדות . הראשונה היא תבנית המדינה כסוכן מחולל קטסטרופה י השנייה היא המדינה כסוכן של השגחה מפני קטסטרופה . המודל הפרדיגמטי של המדינה מן הסוג הראשון הוא המדינה הטוטליטרית , ומחנה הריכוז הוא המנגנון הקטסטרופלי המוכר ביותר שלה . התבנית השנייה היא "המדינה המשגיחה , " שמקימה מערך התראה המותאם לסכנות או מערך חירום לטיפול מידי בנפגעים . שתי התבניות האלה מבטאות את שתי האפשרויות הקיצוניות של היחס בין שלטון לאסון , והן כרוכות זו בזו לבלי הפרד . יהודה שנהב מפנה אותנו אל האימפריאליזם בתור מקור היסטורי של מצבי חירום ומבקש לעמוד על השמטת ההיסטוריה האימפריאלית מתוך הגניאלוגיה של מצב החירום שתיאר ג'ורג'יו אגמבן . כדי לעמוד על המתח שבין המשפט האירופי לבין המשפט בשטחי הכיבוש הקולוניאליים שנהב מציע לנו תבנית ניתוח שהוא מכנה "התנועה הכפולה" בין המטרופולין לבין הקולוניות . במרכז הניתוח שלו נמצא ספרו המאוחר ( 1950 ) של קרל שמיט The Nomos of the . Earth שמיט עומד בספר זה על הסכנות האורבות לפתחה של הריבונות התיאולוגית האירופית בעידן האימפריאליזם . הוא מזהיר מפני "הגלובליזציה" שהאימפריאליזם האירופי הוא המסמן המוקדם והמובהק שלה , וגם מפני התפיסה הכלכלית פוליטית של הגלובליזציה שבאה לידי ביטוי באימפריאליזם האמריקני . במילים אחרות , הוא מצביע על תנועה היסטורית של פיצול בין ריבונות לטריטוריה , שמשמעותה דה תיאולוגיזציה של השלטון . שנהב מציע הרמנויטיקה של חיבור בין אירופה לקולוניות , המתכתבת עם אותה תנועה היסטורית ועם טשטוש ה"פוליטי" שעליהם הצביע קרל שמיט . הטענה העיקרית של שנהב היא שהשלטון האירופי בקולוניות הוא אתר היסטורי חיוני לבחינת הקשר המודרני בין נורמה לחריגות , בין טריטוריה לריבונות , ובין שלטון החוק למצב החירום . בהצבת ההיסטוריה האימפריאלית בחזית הדיון שנהב לא רק מאתגר את הגניאלוגיה של מצב החירום האירופי אלא גם מעתיק אותו מממד הזמן אל ממד המרחב מתוך שהוא "מגזיע" ו"ממרחב" את הדיון בחריג . שלמה פישר מעתיק את הדיון מפעולת השלטון התיאולוגי במערכת הגלובלית אל ההקשר הישראלי ומציע פרספקטיבה חדשה הנשענת על שני
|
|