|
|
עמוד:10
טיפס במעלה השלטון הקומוניסטי במדינה עד למעלת שר ) וחיה שם עד מותה . שלוש אחיותיו הצעירות - פרניה ( פרידה , ( דורה ( דבורה ) ומניה ( מלכה ) - למדו בצעירותן בבית ספר פולני כללי , תופעה שלא היתה ייחודית למשפחת מלץ בלבד . חלק מן החסידים האדוקים שלחו את בנותיהן ללא חשש לבית הספר הפולני , שם למדו שפות והשכלה כללית , ואילו את הבנים שמרו למסלול ההתקדמות היהודי הנחשב : חדר , בית מדרש , ישיבה . פרניה , המבוגרת מבין שלוש האחיות הצעירות , שרדה את אושוויץ , והצטרפה לאחר מלחמת העולם השנייה לאחותה בוונצואלה . משפחה לא הקימה , וסופה שנפטרה שם ערירית . דורה ומניה , שתי האחיות הצעירות נרצחו יחד עם אמן , ביד הנאצים , בבנדין , כפי שעוד יתואר בהמשך . את פרנסתה הוציאה משפחת מלץ מחנות לממכר מוצרי חלב שהחזיקו ב'שוק הישן' של העיר . אוריאלה - בתו הבכורה של מלץ , שביקרה בבנדין עם אמה באמצע שנות השלושים , בהיותה בת אחת עשרה , זוכרת היטב רחבה ענקית עם אבנים , שמסביב לה חנויות קטנות , שייכות כולן ליהודים . השוק הרחב היה הומה תמיד מרחש המקח והממכר בין המוכרים היהודיים ללקוחותיהם , והדוכנים היו מלאים סחורות מסנוורות בשלל צבעים . אמו של מלץ היתה יושבת בחנות , ידיה על סיר גחלים עוממות לחמם את גופה , ועיניה כבושות בספר המונח לפניה במגירת השולחן הפתוחה . לעתים קרובות היה זה ספר בפולנית , שפה שאהבה וקראה בה רבות , וכשהיה נכנס שוטר פולני לחנות היתה מראה לו בגאווה את הספר , שיידע כי לפניו אשה משכילה . בשובה הביתה עם לילה , בסוף יום עבודה ארוך , קשתה עליה ההליכה בסמטה המשתפעת ויורדת , שהיתה מכוסה שלג רב ואבניה חלקלקות . בשנת , 1947 שנתיים לאחר תום המלחמה , התבקש מלץ לתרום מפרי עטו לקובץ 'מעט מהרבה - מאסף סופרי ארץ ישראל , ' שערך ידידו , הסופר גרשון שופמן . שברונה של יהדות אירופה וחורבנה המוחלט של בנדין היהודית הוציאו ממלץ קינה נוגעת לב על עיירת הולדתו ( ששבה ונדפסה שתים עשרה שנים מאוחר יותר בפנקס כגדי , / ספר הזיכרון לעיר שמתה , תחת הכותרת 'בהקיץ ובחלום . ( ' זיכרונות ילדותו הציפו אותו וביניהם מראות השוק הנסגר לעת ערב . "בקצה הרחוב למטה , סמוך לגשר העץ , פתוחה עדיין חנות אחת , " הוא כתב , "היא חנות לחלב וחמאה של היהודי המתחרה התמידי בחנותו של אבא . [ ... ] בעל
|
|