|
|
עמוד:13
היד . המאמר על קדיש יתום מופיע בפרק הרביעי שבספר . "המאמרים בפרק האחרון , " הסביר אוריאל טל , "דנים בדרכים אחרות ביהדות ... הם מצביעים על דרכי ביניים , בין מסורת להתחדשות . " כדי להבין את הדברים על בורים , ראוי להבהיר את מושגי המסורת וההתחדשות , קודם שבאים להבין "דרכי ביניים , בין מסורת להתחדשות . " אפשר , כמובן , להעמיק בהבנתו של כל אחד משני המושגים הללו , אבל בשל קוצר המצע לא נאריך בזה כאן ונסתפק בכמה הבהרות . נוח לתת מבט ראשון במושג המסורת ממרומי מעוף הציפור . מסורת היא צורת קיום היסטורית , אשר בה עוברים מדור אחד למשנהו , שוב ושוב , מרכיבים מרכזיים של החיים - שפה , מושגים , רעיונות , אמונות , דעות , השקפות , הבחנות , נאמנויות , תפיסות , ערכים , גישות , מנהגים , טקסטים ועוד כהנה וכהנה . במבט שני במסורת כלשהי יעלו שאלות מושגיות ועובדתיות מורכבות , אבל אין כאן מקום להאריך בהן . מטבען של המסורות המעסיקות אותנו הוא שהן רבות משתתפים , לא רק במהלך הדורות , אלא בכל דור ודור . במסורת לאומית , מרכיבי צורת הקיום ההיסטורית עוברים לא מזוג הורים לילדיהם , אלא מבני העם כולו לילדיהם אחריהם . שוב , באותו מבט ממרומי מעוף הציפור , בני העם נראים מעבירים אותם מרכיבים לבני הדור שאחריהם . ושוב , במבט שני יעלו שאלות מושגיות ועובדתיות מורכבות , וגם בהן אין כאן מקום להאריך . על רקע זה , ברור שלא מלאכה של מה בכך היא לאדם לאפיין באופן אחראי את מה שהוא מכנה "המסורת היהודית . " אף על פי כן , ניתן לומר , כדי להבין את אוריאל טל , כי כל מה שנוצר בידי יהודי , בתור ביטוי של הזהות העצמית היהודית שלו , ועבר ממנו אל יהודים אחרים , בתור ביטוי של הזהות העצמית היהודית של כל אחד מהם , ומהם הלאה , שוב ושוב , לפחות פעמים אחדות , ותמיד בתור ביטוי של זהות עצמית יהודית , הוא חלק מתוך מה שראוי לקרוא לו "המסורת היהודית . "
|
|