|
|
עמוד:11
אני קורא דברים של אוריאל טל , "דברים שנשא בבית התפוצות" על המסר החינוכי של המוזיאון הזה . הוא מעלה לדיון "עקרונות , " האמורים לבוא לידי ביטוי בתצוגת הקבע של המוזיאון ובפעילות החינוכית הנערכת בו . כדרכו , הסדורה להפליא , הוא מקדיש את הדיון לכמה תחומים , "שלגביהם דרושה , לדעת , [ ו 1 מחשבה מחודשת ומתחדשת , בלשון חידושי תורה , משמע - תוך המשך הקיים , לא בניגוד לקיים . " כשהוא מקדים לדיון את רשימת התחומים הללו , הרביעי מוצג במשפט אחד , מרתק , זהיר ומעודן , אבל גם נועז ומטלטל : "נראה לי שיש מקום לשיקול דעת עדין מאוד , ואולי אכזרי ,... ( בדבר ] מוטיב ה'זכור , ' כולל השכול , הרדיפות והסבל . " במחשבה ראשונה , הדברים מעלים תהייה ואולי אף תמיהה : איך יכול "שיקול דעת עדין מאוד" להיות גם "אכזרי ? " צריך להגיע לתיאור המפורט של התחום כדי להבין את התובנה . " אני מציע לשקול האם לא דרוש מוטיב משלים למוטיב החורבן ולאנדרטת הזיכרון התלויה בחללו המרכזי של בית התפוצות ולמגילת האש . " כל מי שביקר בבית התפוצות יודע שאין זה מוזיאון של חורבן . אפשר לומר עליו אפילו שיש בו הצגה חיונית של היבטי החיים היהודיים יותר משיש בו הצגה של היבט החורבן . כוונתו של אוריאל טל אינה אפוא ל"מוטיב משלים" של המוזיאון , אלא ל"מוטיב משלים להיבט החורבן , " הצגה מורכבת יותר של החורבן , שהיא הצגה מורכבת יותר של היחס הראוי אל החורבן . "לדעתי , " הוא מבהיר , "אי אפשר שעמוד אש ילווה אותנו בעוצמה שקשה לעמוד מולה , מבלי שלמולו יעמוד עמוד של חיים ושל חיוב ; עמוד מים , שאולי גם עשוי פעם לכבות את האש . " אוריאל טל מציע להציב עמוד מים בצד עמוד האש . הוא מדבר על העם כולו , עברו ועתידו , ואני נזכר בשירו של שאול טשרניחובסקי
|
|