|
|
עמוד:10
שהיו אז רוב בניינה ומניינה של האומה . נוסף על כך היתה לו לשון שנונה , ולא תמיד נמנע מלבקר מנהגים מסוימים שנראו לו באמונות תפלות : הוא גם לא ידע להרכין את ראשו בפני רבנים ופרנסים שתלטנים . יצא לו שם של בעל דעות חופשיות , ואפילו של אפיקורוס , ועל כן הצרו מתנגדיו את צעדיו והכריחוהו מדי פעם בפעם לאחוז במקל הנדודים . בשנות חייו האחרונות הסתובב רומאנילי בעיקר בגליל פיימונטה שבצפון מערב איטליה , ובסופו של דבר עלה בידו להתיישב בעיר קאסאלה מונפיראטו , אחד מן המרכזים היהודיים הידועים באותו גליל . מצבו החומרי בוודאי שלא השתפר , אך הוא מצא לו כאן מעריץ אלמוני שהתעניין בגורלו והיה מבקר אצלו לעתים קרובות . בקאסאלה מת רומאנילי מיתה חטופה ב 19 בספטמבר , 1814 בהיותו בן חמישים ושבע . תאריך פטירתו ומסיבותיה נרשמו אמנם בפינקס הנפטרים של הקהילה , אך מצבתו לא נתגלתה עד היום בבית הקברות המקומי . הוא גם לא זכה להספדים וקינות , שבהם נהגו יהודי איטליה לכבד את זכרם של מתיהם בעלי השם . ' משא בערבי , חיבורו העיקרי , זכה להצלחה אצל הקוראים העברים . לאחר שהופיע בראשונה ב 1792 נדפסו ממנו עוד שבע מהדורות בתוך 130 שנה . אכן , ספר נסיעות עברי מסוגו לא נכתב לפני כן . במבנה החיבור ובניסוחו הושפע רומאנילי כפי הנראה מספרים לועזיים . כשהוא פותח אחדים מפרקי ספרו בתלונות על מר גורלו מזכיר הוא לנו כמה רומאנים רגשניים מן המאות הי"ז והי"ח . כמותם משתדל גם הוא לעורר את סקרנות הקורא בהרצאת דברים מתוכננת היטב המגיעה לשיאים דראמאטיים בולטים . הוא מגביר את המתיחות ברמזים אל עניינים שהוא עומד לתאר להלן . הספר מכיל שפע של חומר אתנוגראפי והיסטורי העשוי למשוך אליו את החוקר המקצועי , אך לא בכך בלבד ייחודו . מהתחלתו עד סופו שואף המחבר לשתף את הקורא בחוויות ובהרפתקאות המשונות שנפלו בחלקו . יחסו לעניינים המתוארים כאן הוא אישי בתכלית ; על כל דבר כותב הוא בגילוי לב , אפילו הוא חושף בזה חולשות של אופיו . בעינו החדה מבחין הוא מיד נקודות תורפה בחייהם , בהתנהגותם ובהשכלתם של יהודי מארוקו , ואף משמיע דברי ביקורת חריפים עליהם . אולם לפי עצם טבעו איננו ציניקן , ויודע הוא לגלות ולהעריך גם תכונות חיוביות אצל
|
|