|
|
עמוד:11
הוה יתיב באיגרא אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה . היה יושב בגג נחת הגג מתחתיו ונחה נפשו ( מת . ( דוגמה נוספת לסיפור תלמודי המשתמש באמצעי סגנוני של חזרה על מילים כדי לבטא עצב קיצוני , קיים בסופו של הסיפור על רבי יוחנן וריש לקיש בבבא מציעא פד : א"ע הוה קא אזיל וקרע מאניה , וקא בכי ואמר : היכא את בר לקישא , היכא את בר לקישא , והוה קא צוח עד דשף דעתיה ] מיניה . ] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה . היה הולך וקורע בגדיו והיה בוכה ואומר : היכן אתה בן לקיש היכן אתה בן לקיש , והיה צווח עד ששפה [ נתבלעה ] דעתו [ ממנו . [ בקשו חכמים רחמים עליו ומת . תיאור תהפוכות הרגש שעברו על רבי יוחנן לאחר מות תלמידו וחברו ריש לקיש מצמרר , דווקא משום ניסוחו הקצר והחד , שמקצין את הניגוד בין עברו המהולל של הראשון ובין ההווה שבו הוא נגלה לפנינו כשהוא מצוי בתחתית ההוויה האנושית . אף על פי שקיימים בספרות התלמודית מקורות לא מעטים העוסקים באופן עקיף או ישיר ברגשות , מעטים החוקרים שעסקו בזווית זו . אמנם , בעשורים האחרונים רבו מאוד החוקרים שראו במחקר הפילולוגי בסיס למחקרים נוספים , שעניינם זיהוי המשמעויות הרעיוניות של המקורות ותפיסות העולם שעל פיהן הם עוצבו . טבעי הוא שהללו פנו בעיקר לחומר הסיפורי המצוי בסוגיות התלמודיות . אולם , אף שחומר זה מאפשר הצצה אל עולם הרגש של חז"ל ומחקרי משמעות אמורים לעסוק גם בפן זה , כמעט שלא נמצאו בין החוקרים כאלה שהתמקדו בו . יונה פרנקל שהניח את היסוד למחקר הספרותי של אגדות חז"ל בתקופתנו , עסק בקשר בין המבנה , הלשון והסגנון של הסיפורים לבין משמעויותיהם הרעיוניות ומטרותיהם הדידקטיות . וביתר דיוק באופן שבו הצורה מתאחדת עם התוכן הרעיוני . אולם הוא לא ניתח את ביטויי הרגש המצויים בסיפורים . עפרה מאיר שהניחה יסוד להגדרת המונח " סיפור" בספרות חז"ל , עסקה בספריה ובשורה של מאמרים 4 ראו בעיקר פרנקל . 2001
|
|