|
|
עמוד:10
האב או האם בחול המועד , במשנה מועד קטן פרק א משנה ה : אמר רבי מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו רבי יוסי אומר אבל הוא לו . המקורות ההלכתיים אינם עוסקים בתיאור ביטויי רגש אלא בתגובות ההלכתיות לרגשות המארגנות את עולם המעשה . לעומת זאת , הסיפורים התלמודיים חושפים מנעד רחב של ביטויי רגש קיצוניים ושל תגובות אליהם . הסיפורים התלמודיים מתאפיינים בצמצום בלשונם ובסגנונם , וכדברי עפרה מאיר " מידת הצמצום אינה רק בלשון ובסגנון אלא גם באופי המקוטע של הסיפורים . " אולם , דווקא מאפיינים אלה של הסיפורים גורמים לכך שביטויי הרגש מוצגים בהם באופן חד מאוד . כך לדוגמה כשהמספר בבבלי כתובות סב , ע"ב , מעוניין להעביר אל הקורא רגש עלבון ואכזבה של אישה שבעלה לא קיים את ההסכם הלאכתוב שהיה ביניהם , ולא שב מבית המדרש לביתו בערב יום הכיפורים , הוא אומר : הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי לא אתא חלש דעתה , אחית דמעתא מעינה הייתה מחכה אשתו עכשיו בא עכשיו בא לא בא חלשה דעתה נחתה דמעה מעינה . דווקא הסגנון המינורי שאינו מציג ציפייה עצבנית והתפרצות בכי , אלא ציפייה שקטה ודמעה אחת , מיטיב לבטא באמצעות החזרה על המילים " עכשיו בא" והתיאור של נחיתת הדמעה , את העצבות הנוראה של האישה . ואם הקורא לא הבין את העוול שנגרם לה , בא סוף הסיפור וממחיש אותו באמצעות לשון נופל על לשון הננקטת בתיאור העונש : במקביל לדמעה האחת שנחתה מעינה , נחת ( קרס ) הגג מתחת בעלה והוא נהרג . עונש המוות שנגזר על הבעל שאכזב את אשתו אינו מותיר ספק לגבי עוצמת צערה : 2 ליקוט עצמות המת לקבורה סופית . תחילה היו טומנים את המת בארון עד שנתאכל בשרו . לאחר מכן היו מביאים לקבורה את עצמותיו . רבי מאיר סבר , שבן המביא את עצמות הוריו לקבורה שמח שמחת מצווה , ואילו רבי יוסי סבר שהוא אבל על מות הוריו . 3 ראו מאיר . 43 , 1987
|
|