|
|
עמוד:6
קבא דמוריקא : ריש לקיש לר' יוחנן [ ריש לקיש ] כי נח נפשיה , שבק קבא דמוריקא קרא על נפשיה : 'ועזבו לאחרים חילם' ( גיטין , מז ( . מפשיל גביניך במכחול כסף וצוצל – מוכר עצמי ללודים ( אוכלי אדם . ( הם חורקים לשון . אני מכה . ומכה . הן גם אתה רגיש לחיוך . מאז הכרנו לא עלתה בת שחוק על שפתי לפרטן . הייתי נועץ מזלג בבתרים ומגיש . כל אשר יעלה לפניך . לא עלה בדעתי עד היכן דעתך מגעת . קניבל . מאכל כליל כל מציאות ואי מי ( גבר , אשה ) הצובאים על פתח . הכר נא : אני . אני הוא בשער המים ; מזנק – זה גמר מלאכתו של ר ֹ מח . רגע תצוח , ותעקר . מקומנו יזל ריח כרכם . נתנאל לאור , תשרי תשס"א
|
|