|
|
עמוד:12
המורים התמקדו בעירור ובגיוס של רגשות ובטיפוח סנטימנטים קולקטיביים . השימוש שעשו המורים בכיתות הנמוכות בגיוס ובעירור רגשי נועד אמנם לשתף את התלמידים בכיתות הללו בעבודת הזיכרון הלאומית , אולם היעדרן של טכניקות זכירה רציונליות המזמינות דיון אתי , עקרוני ופעיל , מיקמה את התלמידים בשולי הספרה הציבורית . כך מתגלים היבטיה המרובדים ובה בעת המרבדים של העשייה החינוכית בהקשרה האזרחי . מאמרו של יעקב ידגר עוסק בנושא שלא זכה לתשומת לב רבה עד כה : מקומם של המסורתים במערכת החינוך העברית ( ידגר מדגיש כי הוא עוסק ב"מסורתים" - קבוצה בעלת זהות מודרנית מובחנת מזו של ה"דתיים" וה"חילונים , " ולא ב"מסורתיים - " שם תואר המתאר קבוצה בעלת זהות טרום מודרנית וזיקה חזקה למסורת . ( המסורתים , שרובם ממוצא מזרחי , נמצאים בתווך שבין בתי הספר הממלכתיים החילוניים לבין בתי הספר הממלכתיים דתיים , ובשני קצותיו של תווך זה אין הם מוצאים את מקומם באופן מלא . החינוך הממלכתי כמעט אינו עוסק בתכנים הנוגעים למסורת היהודית , ולעומת זה בחינוך הממלכתי דתי רואים במסורתים יהודים שדתיותם "לקויה . " ידגר טוען כי בשל הלחצים הצולבים המופעלים עליהם , "מסורתים רבים מעדיפים להסתפק באותו תפקיד 'רזה' של מערכת החינוך - שעיקרו הכשרת התלמידים להתמודדות בזירה הכלכלית - ומוותרים במוצהר על תפקידם של בתי הספר כמחנכים למסורתיות . " המאמר האחרון בחלקה השני של האסופה , מאמרה של אורליה סמוטרייז , עוסק באחת מהתופעות המרכזיות ביותר במערכת החינוך הישראלית מאז שנות התשעים - צמיחתה של רשת הגנים ובתי הספר של תנועת ש"ס , "מעיין החינוך התורני . " לפי סמוטרייז , רשת "מעיין החינוך התורני" מציעה לציבור המזרחי בישראל אפשרות לשיקום הגאווה העדתית שלו באמצעות התחדשות דתית . המאמר בוחן את הגורמים שאפשרו את צמיחתה המואצת של רשת החינוך התורנית . אחד מהגורמים הללו היה המעמד הפוליטי המיוחד שרכשה לעצמה מפלגת ש " ס במהלך שנות התשעים - מעמד שאפשר גיוס משאבים והכרה בבתי הספר החדשים הן במישור הארצי והן ברשויות המקומיות . ואולם , כפי שמראה סמוטרייז , לא ניתן להסביר את צמיחתה המהירה של רשת מעיין החינוך התורני ללא הבנת המשברים החינוכיים סביב יישום תוכנית האינטגרציה בבתי הספר הממלכתיים דתיים . באמצעות מקרה המבחן של העיר פתח תקווה מוצג המשבר שהתחולל בחינוך הממלכתי דתי בעקבות הכוונה ליישם את מדיניות האינטגרציה , והוביל להקמתם של בתי ספר דתיים פרטיים על ידי הורים ממשפחות מבוססות . הטענה המרכזית במאמר היא כי משבר זה החליש עוד יותר את הלגיטימציה הציבורית של החינוך הממלכתי דתי ושימש קרקע פורייה לצמיחתו של מערך חינוכי חדש מבית היוצר של תנועת ש"ס , שמציע לציבור המזרחי הדתי מסגרת לימודים תורנית עצמאית שבה אין הוא נתפס כנחות . חלקו האחרון של הספר ממקד את המבט במתח הקיים בין פדגוגיה
|
|