|
|
עמוד:10
התייחסות לנקודת המבט של השחקנים השונים בשדה . מרבית העבודות בספר עוסקות בתפקידם הפעיל של שחקנים חברתיים בהתמודדות דינמית ומתמשכת עם המציאות הרב משמעית והמורכבת של המעשה החינוכי . חלקה הראשון של אסופת המאמרים מתמקד במגמות מבניות ובשינויים מערכתיים שהתרחשו במערכת החינוך בישראל בשלושת העשורים האחרונים . מאמרם של יוסי יונה ויוסי דהאן , הפותח את הספר , מנתח שינויים באידיאולוגיה החינוכית בישראל מתוך התמקדות בשני מקרי בוחן מרכזיים : הרפורמה בחינוך העל יסודי משנת , 1968 שאחד ממרכיביה המרכזיים היה רעיון האינטגרציה , ודוח ועדת דוברת משנת . 2005 יונה ודהאן מראים כי אף על פי שהאידיאל של שוויון הזדמנויות חינוכיות מילא לאורך השנים תפקיד חשוב ומרכזי בשיח הציבורי בישראל , מדיניות החינוך אשר יושמה בפועל פעלה במידה רבה באופן המנוגד לעקרון שוויון ההזדמנויות . כך למשל , אחת מהמטרות המוצהרות של הרפורמה בחינוך העל יסודי היתה ליצור מפגש בין קבוצות שונות בחברה הישראלית ( מזרחים ואשכנזים , תלמידים משכבות מבוססות ומשכונות מצוקה וכדומה ) כחלק מרעיון קיבוץ הגלויות ובניין האומה . אולם , כפי שעולה מהמחקר , הרפורמה לא מנעה ואפילו העצימה תהליכי ריבוד והסללה על פי קווים אתנו מעמדיים במערכת החינוך היהודית . כמו כן , הוצאתה של האוכלוסייה הערבית מחוץ לסדר היום של הרפורמה הותיר על כנו את אי השוויון המובנה בין המגזרים , שהתבטא בין השאר בחלוקת המשאבים החומריים ובעיצוב תוכנית הלימודים . דוח ועדת דוברת משקף את השינוי שהתחולל בישראל משנות השישים עד שנות האלפיים . ברוחו של הדוח ניכר ההיגיון הניאו ליברלי שתפס את מקומה של השקפת העולם הקולקטיביסטית שעליה הושתתה הרפורמה שתוארה לעיל . גם דוח דוברת מעלה על נס את צמצום הפערים החברתיים במערכת החינוך הישראלית כאחת המטרות המרכזיות שלו , אולם המלצותיו מבוססות במידה רבה על היגיון הלקוח מן העולם הכלכלי והעסקי . הניסיון של מדינות אחרות , ובראשן ארצות הברית , מלמד כי הכנסתם של "מנגנוני שוק" לתחום החינוך אינה מצמצמת פערים ולעתים אף מחריפה אותם . ינון כהן , יצחק הברפלד וטלי קריסטל בחנו את הפערים בין מזרחים לאשכנזים בנגישות להשכלה גבוהה . הפערים החברתיים והכלכליים בין שתי קבוצות המוצא היהודיות העיקריות מוכרים היטב בספרות המחקרית . מחקרם של כהן , הברפלד וקריסטל , אשר התבסס על נתוני מפקדי האוכלוסין שנערכו ב 1983 וב , 1995 בוחן את השאלה אם לאורך השנים הצליחה מערכת החינוך הישראלית לצמצם את הפערים הללו . גם כאן אנו למדים שהפערים לא נסגרו . ממצאי המחקר מלמדים כי הפערים בין מזרחים לאשכנזים בקרב בני ובנות הדור השלישי להגירה אינם קטנים יותר מהפערים בקרב בני הדור השני להגירה . החידוש המרכזי במחקר זה הוא בהכללת קטגוריה נוספת : בעלי מוצא מעורב מזרחי אשכנזי . מבחינת הנגישות להשכלה גבוהה נמצא כי קבוצה זו נמצאת במיקום ביניים בין קבוצת המזרחים
|
|