מבוא

עמוד:12

לזכותה של שיניאק יש לומר שאין היא מסתפקת בקינה ; היא מספרת על תוכניות לימודים שמעצב משרד החינוך הלכה למעשה . כתובת נוספת שאליה אפשר להפנות ביקורת , הצעות לשיפור ובקשות היא האקדמיה ללשון העברית . זו תופעה מבורכת כשלעצמה . במהלך דיוני הקבוצה שהתכנסה במכון ון ליר התברר לא פעם שהציבור הרחב - זה שחלקנו מרבים לקונן על מצב העברית "שלו" - פונה אל האקדמיה כדי שתקנה לו אוצר מילים בעברית לנהל בו את חיי היומיום שלו . רונית גדיש , המזכירה המדעית של האקדמיה , מנתחת במאמרה שורה של התלבטויות באשר למינוח העברי ההולם למונחים מקצועיים . בעשורים הראשונים של המאה העשרים הייתה פעולת המינוח צורך דחוף וחיוני כדי לאפשר את השימוש המלא בעברית בבתי הספר , בתעשייה ובמסחר , בחקלאות ובעולם המדע . האתגר שהעברית בכלל והמינוח העברי בפרט נדרשים לעמוד בו בתקופתנו הוא מבחן הגלובליזציה , הכרוכה במחיקה של הבדלים תרבותיים לשוניים . האם יש לתרגם ביטויים מדעיים או טכנולוגיים לעברית , ואם כן - היכן ובאיזה אופן ? גדיש מראה כאן מתודות של תרגום ויצירה של ביטויים שבהן השתמשה האקדמיה . מאמרה מלמד עד כמה עדינה היא מלאכת מציאת המינוח המתאים , שיש בו כדי לעלות בקנה אחד עם השימושים המקובלים בעולם מכאן , ולבטא רגישות ראויה לעברית ולמקורותיה העתיקים מכאן . האקדמיה , שבה פועלת גדיש , ומשרד החינוך , שבו פועלת שיניאק , הם הכתובות שאליהן פונים המבקרים או הזקוקים להכוונה . ואל מי מופנים שבחיה של העברית היפה והנמלצת ? לפעמים אל אסף ברטוב . ברטוב הוא עורכו ומייסדו של פרויקט בן יהודה , שבו מקלידים מתנדבים אל רשת האינטרנט יצירות עבריות שזכויות היוצרים עליהן פגו ומותר להפיצן . ברטוב מנתח כאן את תגובותיהם של הקוראים ליצירות , הנשלחות אליו בדואר האלקטרוני . הוא מראה עד כמה מתפעלים הקוראים מן העברית העשירה שבה כתבו פעם . הם מעלים על נס הן את העברית הן את הפרויקט שלו - ואגב כך הם עצמם מרגישים צורך לכתוב בעברית הנדמית להם גבוהה . הם עושים זאת לעתים קרובות מתוך טעויות מביכות . הם אצים לתקן שגיאות הקלדה שאינן קיימות למעשה - הם סבורים שאיתרו כשלים , ואולם אילו בדקו במילון היו מגלים את בורותם . אלא שאין הם מעיינים במילון , בין השאר משום שהם שואבים את עיקר הידע שלהם מן האינטרנט עצמו . את ברטוב הם תופסים כ " בעל הבית" שהמקור העברי הוא "שלו : " הם מבקשים ממנו " אקספוזיציה על תקופות , זרמים ומוטיבים בספרות העברית . " אל בת הצחוק העולה על השפתיים למקרא התיאור הזה מן הראוי שתתלווה גם נימה של מרירות , שכן התרבות העברית אכן מתנהלת במידה רבה באינטרנט ( או במרשתת , כשמו בעברית . ( את יצירותיהם של גנסין או של אחד העם אפשר היום למצוא על מסך המחשב בקלות רבה יותר מאשר בחנויות הספרים . מחקרי תרבות עכשוויים אינם יכולים שלא לבחון גם את המתרחש במרשתת . דלית אסולין עושה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא