הקדמה

עמוד:13

כשאני מסתכל אחורה מה רציתי ? רציתי פסק זמן וקיבלתי אותו . יומיים אחרי החתונה המשגיח קרא לי לחדר שלו . הוא דיבר בנועם וביקש לדבר אל לבי . כעסתי . אני זוכר שלא רציתי להאמין יותר ! לא . אני לא רוצה שתשכנע אותי שאני פה ! אני לא פה . אני גם לא שם . אני גם פה וגם שם . אבא התייעץ עם רב ובשמחה אמר לי ככה בשעות הבוקר : טוב ! נשיג לך שידוך ותצא להתפרנס ותלמד קצת . שמחתי בלבי . גם לקבל כלה למהדרין , גם להיכנס לבית משלי וגם להיות עם אבא ואמא . הלכתי לישון שמח וטוב לבב . למחרת בבוקר אבא מעיר אותי ואני רואה בחוץ הכנות לחופה . נחרדתי . לא , זה לא אמיתי ... אמרתי בלבי . חשבתי שזה ייקח שבועות רבים ובינתיים אתחיל לחיות . ושוב הריטואל חוזר על עצמו . אמרתי לא ! אבא מתייעץ עם הרב והופה אני בחוץ ... למחרת הם ( אבא ) ארזו שתי שקיות ( אמא בכתה ) ושמו לי אותן בכניסה לבית . היה זה ראש חודש ובמקום לזרוק אבנים על חילונים הלכתי בלבוש בולט כזה לעבר התחנה המרכזית בירושלים . שפוף וגם די בהלם . נשמתי אוויר ונכנסתי לשיקוף הביטחוני . וואו אולי אוכל להיכנס לשיקוף , להיכנס כחרדי ולצאת כאדם חופשי ? בעצם חופשי ממה ? היום אני מבין שזו סתם תקופת שובבים . בכל אופן עליתי לקומה ראשונה וקניתי חולצה מסריחה ( שעטנז של צבעים מזעזעים , ( מספריים אדומים ועליהם ציורים של אישה וכיפה קטנה שכתוב עליה צ . ה . ל מנצח ! עליתי על קו 405 לתחנה המרכזית בתל אביב . ירדתי כאדם חדש . בדרך החלפתי את החולצה הלבנה שלי במסריחה ( רומז לצבעונית , ( קיצצתי את הפאות שלי ושמתי כיפה . באותו הרגע החלטתי ששמי אבי . כן אברהם-משה זה ארוך מדי , דוסי כזה . מספיק שיש לי מכנסיים בצבע כחול כהה ונעליים דוסיות כאלו . שישאלו אלו מה זה השם הזה ? ובכלל אשמור את השם המלא לזמנים אחרים . הלם ! לא זה לא ייאמן הלכתי בתחנה המרכזית הישנה , נשים , גברים , צבעים , אוכל , שתייה , צעקות , קודש וחול , כסדום ועמורה , כנציב מלח , דפיקות לב ... זה מה שמחכה לי ? לא זה לא ייתכן ... וואו זה מדהים ... וואו זה מחריד . חיכה לי חבר מנתניה שעזב את משפחתו שנתיים לפני ושמרתי אתו על קשר , כמובן בסתר . נפגשנו בפלפל ג'ימי . דחפתי בפיתה מכל הבא ליד , הכנסתי לפי , הטחינה נוזלת ולא אכפת לי . אני בהיי רוצה רק לטעום את העולם , לטעום את החיים . לטעום את מה שאסור ומה שמותר גם יחד . לפסוע עם החברה החדשה שלי יד ביד . איש אחד קפץ עלי . " נו אחי כנס תראה תהנה רק בחמש שקל " , ( חמישה שקלים חשבתי בלבי ... ( דפיקות לב ואני רואה בפעם הראשונה סרט בחיי . המסך

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר