|
|
עמוד:י
חזק , ומאחר שלא רציתי לוותר על עמדתי אף באחד משני הצדדים , לא בצד הראשון — ציונות , ולא בצד השני — המרה , הייתי נאלץ לשקול בדעתי יפה יפה , כיצד ניתן לשפר ולבצר את הדרך האמצעית ... אני נוגע כאן במישהו שבדיעבד סייע בידי , להפתעתי הגדולה , להישאר בדרך הזאת . וזה היה אמנם מעט מאוד , וקשור בדמותו של דודי אדם רוזנצווייג . באמצעותו ורק באמצעותו הצלחתי להציץ וגם לחדור קצת לתוך העולם שאני מכנה אותו ... 'עולם יהודי' ... התרשמויות יחידות אלה , מעטות ככל שיהיו , הספיקו להיות עבורי מחסום ומקור כוח לעמוד בפני ההתרשמויות החזקות של עולם המכחיש את קיומו או לפחות את זכות קיומו של האוצר הזה . ההווי הבורגני העשיר והמושפע מעולם העסקים של אביו עורר בבן תחושת מחנק והתנגדות גדולה . רוזנצווייג אמר בביקורת על בית הוריו , בדומה ליהודה הלוי , שיש שהעניין האלוהי מדלג על דור . בגיל ארבע עשרה כתב * מכתב תוכחה לבנות דודותיו בקלן שלא לסגוד לעגל הזהב : 'השליכו את העצים ( עצי האשוח של הג המולד ) ועבדו את השם ' ! ועל החתום — 'פראנץ בן גיאורג , הנביא מקאסל . ' גרטרוד אופנתיים , בת דודתו וידידה קרובה שלו , מספרת , כי פעם , בהיותו בן ארבע עשרה , כתבה , כי פראנץ הוא הדתי היחיד במשפחתו וכי צם ביום הכיפורים . על כך קראה פראנץ לדין , כאילו לעגה לו . היא הבטיחה לו שלא כן הדבר , אך הסבירה לו שהיא איננה מבינה מה זה צום ומהו ביקור בבית כנסת , אם כי היא מאמינה לדתיותו . היא כתבה : 'שמירת פראנץ את המנהגים במידה שהדבר נתאפשר לו במסגרת בית הוריו , היתה בעיני פינומן יחיד במינו . " הוא הסביר לה , כי ביום כיפור הוא נמשך לבית הכנסת ולקהילה היהודית אף על פי שיש בה אנשים שאינם מוכרים לו , ואחרים בלתי סימפטיים לו . כמו יתר ילדי היהודים למד בבית הספר הכללי , כשההדגשה היא על התרבות הגרמנית , על ציור , נגינה וספרות . מבחינה חברתית גדל הנער בין יהודים , אם כי רוח יהודית לא שררה עוד בבתים . על חייו בגימנסיה מעיד חברו יוסף פראגר , בנו של הרב ד"ר יצחק פראגר , 4 להלן , המכתב הראשון . 5 מובאים מתוך : Franz Rosenzweig , Dcr Mensch und sein Wcrk — . Gesammelte Schriflen : ( 1 ) Bricfe und Tagebuecher , Haag 1979 יצ א על ידי מרטיגוס נייהוף , עמ' . 5
|
|