|
|
עמוד:13
אלא תכונה אחרת , נטייה אחרת של רוח האדם וגסשו-השאיפה לסדר ולמשטר . אץ מציאות מתוקנת , כשרה ונוחה , אם אין בה סדר ושיטה , אם אץ אתה מוצא בה 'דבר דבר על אפגיו . ' גם זה הוא אפוא אחד מסימניו של הריאליזם , והוא יסוד מוסד והכרחי בכל יצירה דידאקטית . זה הוא גם המניע הפנימי של האפוס הדידאקטי ההסיודי , השאיפה לסדר ולקביעות , למיון ולשלשלת-יוחםץ , לקביעת רציפות ועקביות , גם בעולמ האלים וגם במעשי האדם . מקום היווצרותו של האפוס הזה הוא לא יוניה הצוהלת , העשירה , אלא בויאוטיה ביוון המקורית , שהיא בעלת אקלים זועף ותנאי חקלאות קשים . מבנהו האמנותי אינו הסיפור המושך , השוטף ומשעשע , אלא ההוראה וההטפה , המשל המוסרי , הפתגם , המיון , הגיניאלוגיה והקאטאלוגיזאציה , ובתוך בל זה גם מיתוס םיפור ותיאורים אמנותיים מלבבים . היסוד המשותף היחיד לשני האפוסים הם הלשון והסגנץ האטיים , המשקל של ההכסאמטר הדאקטילי ואמצעים פיוטיים מסוימים . זה היה הלבוש הספרותי היחיד בראשית היצירה היוונית , והוא לבדו שעמד לשמש את המשורר , שסלל דרכים חדשות בשירת האפוס מבחינת המהות , התוכן והעניץ .. עם כל השוגי שבשני האפוסים האלה מבחינת המהות , המבנה , ההיקף והערך הספרותי אמנותי , הרי בתודעה התרבותית של העולם היווני העתיק עמדו זה בצד זה ונחשבו כתואמים ומשלימים זה את זה . היר ^ דוטוס חושב את הסיודוס ואת הומירוס כבני זמן אחד , והוא אפילו מקדים את שמו של הסיודוס לזה של הומירומ . וכן נוהגים הרבה פעמים גם סופרים אחרים ברמזם על-ידי כך על ראשונותו של הסיודוס בזמן , או בחשיבות . לא יאוחר מן המאה הרביעית לפני סהילנ נוצרה האגדה על אודות התחרות בשיר , שנתקיימה בין הומירום ובין הסיודוס . בהתחרות הזאת הוקסם העם ביפי חרוזיו של הומירוס ורצה להכתיר אותו בזר הנצחון , אולם המלך , פנידס , שהיה השופט בהתחרות , הכריע את הכף לטובתו של הסיודוס , באמת כי יתר זכות לקבל פרס יש למשורר המטיף לשלום ולעבודת אדמה -,יותר מזה המעלה על נס מלחמות ורציחות . הדורות המאוחרים הרבו לצטט את כתביו מתוך יחם של הערצה ויראת-כבוד . אם דבריו של הומירוס מובאים הרבה פעמים לשם קישוט והידור , הרי דבריו של הםיודוס באים לשם לימוד והוראה . היוונים ראו בו מחנך ומורה דרך בשאלות עיוגיות ובשאלות מעשיות . וכן רבו החיקויים ליצירתו ולדרכי יצירתו .
|
|