|
עמוד:7
פתיחה תחומו של עיוננו הוא המקצוע הקרוי אנתרופולוגיה פילוסופית , כלומר — הדיון הפילוסופי במהותו של אדם ובמעמדו בעולם וכל הכרוך בו . התיזה העיקרית של עיוננו טוענת , שאדם מחונן בסגולה של פליאה ( תמיהה , השתוממות , השתאות , ( שאינה סקרנות בלבד . בפילוסופיה היוונית הקלאסית ראו בפליאה את ראשית התיאוריה בבחינת התבוננות בדברים שאינם משתנים ( ישים נצחיים , אידיאות . ( הפילוסופים הראציונליסטיים מן המאה הי"ז ואילך ביקשו למעט את ערכה של הפליאה , על ידי זהויה עם הסקרנות , וראו אותה כתגובה לסיבות חיצוניות , שאפשר להסבירן . מושג התיאוריה נשתנה . מן ההתבוננות בישים נצחיים פנו אל הסברת המעשים והמאורעות המשתנים על פי חוקי המציאות , לא מעט גם לצרכי שינוי ותיקון . התנסות המתפלא נעשתה נושא חשוב בעיקר בדורותינו . הפילוסופיה של הפליאה בעיוננו כאן מבקשת להוכיח , שדמות העולם המוצעת על ידי מדעי הטבע , על פי הדגם של החקירה המדעית בימינו , היא רק בחינה אחת של העולם . הפלוראליזם של בחינות , או "עולמות , " מגלה יחסים אחרים לעולם , לחברה ולערכי התרבות . אמנם "מדרש פליאה" זה עוסק בדברים שביסוד , שבהם עסקה המטאפיסיקה בדורות שלפנינו , והוא מסתעף ומתרחב לכמה כיוונים , שבהם נושקים אופקי האמונה וההגות המדעית , המיסטיקה והאמנות . בצומת של ו ? ר 1 ט 1 ידיעה נפגשים חוקרים והוגים , המתעניינים בכמה וכמה תחומים קודם שהם פורשים איש איש למקצועו . בעיוננו כאן הכוונה לקביע 1 ת , שאפשר לאפיין אותן בדיוק מסוים , ועל כל פנים — לקביעות העומדות בתחומו של "שיח קוגניטיבי . "
|
|