|
|
עמוד:13
ריימון בתארו את הייררכיית המשמשים בקודש בקרב "עניי ליון . " אך בעיקר הסתמכו על עדותו של ריימון ההיסטוריונים המודרניים . משלהי המאה הי"ט ועד ימינו ציינו היסטוריונים את העדות הזאת , התבססו עליה בתיאור ובניתוח של האמונות והטקסים של כת "עניי ליון , " פרסמו חלקים ממנה ( בטרם פורסם הרגיסטר ) ותרגמו דברים מתוכה . ואין תמה בכך . ריימון דה לה קוט היה דיאקון ולדנסי משכיל שקנה את יסודות הפילוסופיה הלטינית בלימודי הטריוויום ( trivium ) בבית הספר הראשון שלמד בו , ולאחר מכן למד בבית הספר לתאולוגיה של הפרנציסקנים במונפלייה . לא פחות מעשרים וארבע פעמים הובל מכלאו לחקירה , ורשומות חקירתו , הממלאות שמונים ואחד עמודים ברגיסטר המודפס , הן מקור חשוב ביותר על אודות " עניי ליון" בעשור השני של המאה הי"ד בדרום צרפת . לעדותם של שלושת הוולדנסים האחרים , לעומת זה , לא היתה כמעט כל התייחסות . המקורות שאפשר ללמוד מהם על הנשים בקרב "עניי ליון" מצומצמים , ועדותן של שתי הנשים , בשל אופייה ופירוטה היחסי , מאפשרת לשחזר ביוגרפיה חלקית שלהן , והיא קטע מקור נדיר על שתי נשים אינדיבידואליות המשתלב בתולדות הכת , ויכול לסייע להבנה טובה יותר של מקומן ומעמדן של הנשים בקרב "עניי ליון" בכלל . עדותו של ז'אן מוויאן , בעלה של איגט , מאפשרת להשוות בין איש לאשתו —כיצד נקלטו האמונות , עד כמה הופנמו ועד כמה היו מחויבים לאמונות האלה ולכת . לשניים רקע חברתי אחד , והיה עליהם להתמודד עם אותן בעיות קיומיות בחייהם כזוג וגם לאחר מכן עם המעצר וחקירת האינקוויזיציה . רישום חקירתן של שתי הנשים , שתרגומו מופיע בנספח , הוא נקודת המוצא לספר זה . עניינו של הספר הוא בדיקת מקומן של הנשים בקהילת "עניי ליון" —קהילה ךאלית , שהיתה קבוצת שוליים נרדפת—ועמדתם של האינקוויזיטורים כלפיהן . הנשים שנמנו עם הכת השתייכו לשתי קבוצות שוליים : לקבוצת שוליים שבפנים—זו של הנשים , ולקבוצת שוליים שהוצאה מחוץ למחנה — זו של המינים ( בשפה הלטינית קיימת המילה "מין" גם בלשון נקבה : . ( heretwa ניסיתי לבחון את עמדתם של " עניי ליון" הלכה למעשה כלפי הנשים שהצטרפו אליהם בפרק הזמן שהוא ראשית דרכה של הכת , ושעד פרסום מאמרו של גרדו מרלו ב 1991 נחשב במחקר לפסק זמן שבו זכו הנשים בכת לשוויון עם
|
|