|
|
עמוד:12
אנקדוטה תכנונית זו מציגה בפנינו מאבק מרחבי על רקע תכנוני , שמעורבים בו שחקנים דומיננטיים בתחום התכנון : העירייה שאישרה אקט זה , היזם שביצע , והתושבים , החווים את העשייה התכנונית בחיי היומיום אך אינם מודעים להליך ושותפים לו . עוד נדבך שנוסף לסיפור זה מאפיין את השינויים המתחוללים לאחרונה בשיח התכנוני ואת התגברות קולו של הידע המקומי : זוהי מעורבותם של סטודנטים מבצלאל , שבמסגרת קורס העוסק באמנות , באקטיביזם ובמרחב הציבורי עורכים בשיתוף עם התושבים סרט שימחיש את נפילת החומה . אף שאנקרוטה זו מציגה מאבק מקומי בקנה מידה קטן , בעל אופי מרחבי צנוע יחסית , די בה כדי להדגים את פערי התפיסות ואת היעדרה של חשיבה מלמעלה שתבטא ערנות של עיריות ויזמים לצרכים ולרצונות של אוכלוסיות החיות במרחבים המתוכננים ביום יום . סיפור זה מדגיש את הפערים בין החזון והעשייה של המתכננים וקובעי המדיניות , המייצגים סדרים חברתיים ופוליטיים , לבין התפיסה המרחבית , הרצונות והצרכים של התושבים החיים בשכונות שהם מתכננים . ספר זה מתמקד בפערים אלה ומתחקה אחר השתנותם לאורך השנים , מבחינה תיאורטית ומתודולוגיה ומבחינת המאבקים המתנהלים בשטח לצמצומם . לפני שאפנה לסקירה של פרקי הספר השונים , ברצוני להגדיר בקצרה את שני מושגי המפתח שסביבם סובב הספר - תכנון וחיי היומיום . תכנון תחום התכנון כפרופסיה מקצועית וכגוף ידע מדעי החל להתפתח כתיבה ביקורתית על תחום התכנון מציבה בעיה , בשל הכורח להשתמש במושגים שהם חלק מהמערך התפיסתי הממסדי שאותו אני מבקשת לבחון מחדש . הכוונה למושגים כמו תכנון או קהילה , או להבניות בינאריות כגון ההבחנה בין פרטי לציבורי , שיש הרואים בהם המשגות אידאולוגיות קנוניות זרם חשיבה דומה בתחום הסוציולוגיה ( בעיקר בולטסקי ותבנו ([ Thevenotl מציע לוותר על המשגות המתייחסות לקבוצות חברתיות , למעמדות ולקטגוריות של זהות כגון נשים , בני נוער , עוברים , ולא להתייחס אליהן כאל קטגוריות אפריוריות המעצבות מציאות חברתית . לטענתם , זהות קבוצתית היא
|
|