|
|
עמוד:13
העמדה שאני מבקש להציג ולהציע מנוגדת למגמות העכשוויות של ניהיליזם ערכי ואגוצנטריות נהנתנית , וניזונה מן המסורות הקלאסיות של העבריות ושל היווניות . היא מסתמכת על שלוש המשמעויות המרכזיות של מושג "הטוב , " שהן רלוונטיות מאוד להגדרת יעדי החינוך : ( א ) חיים טובים , במשמעות האישית או הסובייקטיבית של חוויות חיים חיוביות : הנאה , סיפוק , תחושת ערך עצמי , שייכות קהילתית , אופטימיות קיומית , שמחת חיים וחדוות לימוד והגשמה עצמית ; ( ב ) בני אדם טובים במובן האיכותי - התרבותי או האובייקטיבי - דהיינו , מעלות אישיותיות ומיומנויות תפקודיות במעגלים של תרבות המחשבה והדיבור , האזרחות והסביבה , האמנות והיצירה , הנהיגה , הספורט וכיוצא באלה ; ( ג ) בני אדם טובים ומעשים טובים במובן המוסרי של יחסים בין-אישיים וחברתיים , הניכרים באהבת הבריות , בייחוס ערך אנושי שווה לכל אדם , באכפתיות אמפתית וסולידרית , בהתנהגות מכבדת והוגנת , ברגישות לצדק חברתי ובהימנעות מעמדות וממעשים המביאים לידי פגיעה בגופם , בנפשם ובכבודם של אחרים . כיוון שהספר שלפניכם עוסק במגוון רחב של נושאי חינוך , לא רק במישור התאורטי , אלא גם בהיבטים המעשיים והאקטואליים שלהם , אבקש גם כאן , במבוא , לזמן משהו מן הפדגוגיה ממש , מאמנות החינוך הלכה למעשה . קידום בני אדם למיטבם , כך אני מאמין , חייב להתחיל בהתייחסות אישית אליהם , באכפתיות אוהדת כלפיהם , בהגינות ובכבוד הדדי . הדברים אמורים בהסברת פנים מתוך ההכרה , שהזולת הוא אדם כמוך ועם זאת - שונה , יחיד ומיוחד . ואין המדובר רק ביחס לתלמיד , כאילו הוא לבדו במרכז . האדם הוא במרכז , כל אדם , גם בבית הספר - המורים וההורים , עובדי המנהל והשירותים - וגם מחקי לבית הספר : השכנים והאנשים בשכונה אחרת , בערים ובארצות אחרות , בנים ובנות לדתות וללאומים אחרים , מעבר למרחקי היסטוריה ותרבות . ויש שיוסיפו , שגם אם כלב , דולפין , איילה ושימפנזה אינם בדיוק אדם - קל וחומר עצים , אבנים , אגמים ואוויר - בכל זאת ראוי להקדיש להם את הכבוד ואת הרגישות האנושית . לא רק מפני שבשומרנו עליהם הם ישמרו עלינו , אלא משום שצלם האנוש שלנו במיטבו כשהוא מאפשר לאחר לממש את מיטבו שלו ; משום שאיזהו מכובד ? - המכבד את זולתו ; כי בכבדנו את כלל האחרים בחברה האנושית ובסביבה הטבעית , אנו מאפשרים להם להנכיח את עצמם , לפרוח ולשגשג , על-פי טבעם ודרכם , וכך תרמנו את חלקנו לתרבות של שכנות טובה , של הרמוניה ושל שלום . כשאנו נוהגים ביחס אישי ובאכפתיות אוהדת , באמון ובהגינות , בכבוד לאנושיות וברגישות לשונות , הלב רגוע , האגו אינו מאוים , האישיות נפתחת , העין בוחנת בנחת , האוזן קשובה , השכל מתבונן , ומתוך כך , על גלגלי האמון והתקווה ,
|
|