|
|
עמוד:15
התם על בן כפרם זה בחייו הגלויים , שלגביו הם חיי האושר העליון ממש , ותמיהה זו מצידם , שכולה אומרת חשדנות ואי אימון ביושרו ובאושרו , היא הכופה אותו , כביכול , שינסה וישוב וינסה לשכנע אותם , שאינו מאחז את עיניהם בסיפוריו על שכרו הגדול בצניעות חייו . סגנון הדברים ב'וולדן' מעשי ענייני הוא כל כך , שכקוראיו המעטים לפני מאה שנה עשויים קוראיו גם היום לחשוב , שמתחילת כתיבתו לא בא כי אם לזכות את מחברו בעיני הבריות , סוף סוף , כביכול , הגיע המחבר על פי האכספרימנט המוצלח שלו לברר לעצמו את צדקתו בחייו המוזרים למראשיתו ! כאן על שפת וולדן הגיע לראות מה שלא זכה לראות בחזון רוחו קודם , כיוון שכאן בלבד הגיע לידי חיי מעשה שיש בהם כדי להוליד חזון חדש . חיי מעשה אלה , כביכול , הם קרן חזותו האחת של היוצר ביצירתו זו — כל כך , שאפילו חיי הרוח , היונקים מהם , עיקר הספר בכמות ובאיכות , אתה עשוי לראותם כטפלים לעיקר , כמשתלשלים דרן אגב מתוך העיקר המדומה הזה . אין תורו פוסק אמנם מהמראותיו בכל מקום ומקום ב'וולדן' אל רקיעי ספירי , אל עולמות הערכים הנעלים שבחיים , כגון : אהבת הטבע ! הפלאת העבודה החקלאית ויגיע הכפיים על השירה הגדולה שבהם ; התפארת שבחיי החברה , בקידמה ובהיסטוריה האנושית ן חירות הרוח , עם שהיא מקבלת על עצמה עול חיים עלי אדמות דווקא , הוד השירה שבכתב : עילאיותה של ההאזנה המיסטית לנצחיות שברחשי ההוויה מרגע אל רגע . ואילו הקורא עשוי שיראה אף כל אלה כאילו אינם אלא מרחיבים ומעמיקים מהויותיהן של מסגרות סיטואציוניות בלבד : הקמת צריף , אפייה ובישול , טיול וסיור , דייג ושיחה עם אחד מפשוטי עם ביער ועל פני המים . והוא הדין במקומות הפיוטיים המרובים שבספר , בפרקי שירה עמוקים הללו , שמעטים כמותם בספרות הפרוזה לתחושה ולביטוי , הנותנים פה לשעות היום והלילה , לעונות השנה , לגווני שמים ועננים וקרח על פני הבריכה , לקריאת התרנגול עם שחר ולקול הינשוף עם לילה . פרקי שירה אלה , המשתרעים לעתים קרובות על פני עמודים שלמים , אף הם נכתבים כאילו הם משתלשלים דרך-אגב וכלאחר יד מתוך העניינים הסיטואציוניים המעשיים , שכל מעייניו של הכותב בהם , ורק בהם , למראית העין . מין ערמומיות חריפה ומבודחת , 'ערמה ינקאית , ' לפי הכינוי האמריקני , מזוגה בכתיבה זו , היוצרת על דעת כותבה אותו מקסם כזב נוטה להשלות את הקורא , להסיח דעתו מתוכיותה אל חוציותה . אף הצורה הספרותית הסוגיית , צורת המסה , שבה נכתב כל פרק שב'וולדך , מסייעת הרבה לעיצובו ולגיבושו של הרושם החיצוני שבו בלב קוראו . אין
|
|