|
|
עמוד:14
זה שנים כמין בריה משונה , מוזר בהליכותיו כולן' לפי כוח השגתם ומושגי הם , ושלומיאל גמור בעסקי פרנסתו בפרט . יוצא אפוא , שעליו ללמד זכות על עצמו ובפני עצמו כאחד , וספרו נכתב כמין ספר רשומות , שכל עצמו סניגוריה על נדודי חייו כולם : חייו ביער מן הדין שיוכיחו לבני כפרו — מה שהוכיחו גם לו לראשונה—אין הוא אדם מוזר כלל , כפי שהוראה לדעת הפעם , לא הוא המוזר אלא דעת הרבים עליו מוזרה היא , מופרכת מעיקרה , לפי נסיון חייו החדש , ואפילו בעסקי פרנסה . מכאן ואילך שוב אינו עשוי לשכוח מה שנתגלה לו בביתו על שפת האגם : המוני האדם , ובני קונקורד בכללם , הם החיים כלאחר ייאוש , הם השקועים ומשוקעים בחייהם החומריים , שעל קושייהם הם מתאוננים תמיד , עד לאין כוח בהם עוד לשקוד על תקנת הנפש האנושית שבהם , לשאוף ולהגיע אל חיים רוחניים . ממילא נכתב הספר מתחילתו ועד סופו , כאילו עיקר תכליתו — האירועים והמעשים החיצוניים שבו , שהרי הם שהביאו את בעליהם לידי הגילוי הרוחני שגילה , היינו . יכול וחייב אדם לחיות חיים חומריים , שיש עמהם הסתפקות במועט מוחלטת , מוחלטת לא מצד המועט הקיצוני שבמידה זו בלבד , אלא אף מצד ההסתפקות שבה , זו חדוות החיים הגדולה , שאותה מידה מכשרת לה את בעליה . לא לחינם אפוא אתה מוצא אותו רושם ב'וולדן' דינים וחשבונות כספיים מדוקדקים מדויקים בכל הקשור בהוצאותיו הקטנות ביער , כגון בבניית ביתו ., או בהכנסות עבודתו החקלאית , שהוא מחשבן כנגד ההוצאות , הכרוכות בעיסוקיו החקלאיים — בפרקים 'חיים של צמצום' ו'חלקת השעועית , ' למשל . פנקסנות זהירה זו , כל כמה שההומור הלגלגני מבטבט מתוכה , מופיעה כאן חמורה כל כד במשמעויותיה המוסריות , שהלגלוג שבה אינו עשוי להתגלות לעין בקריאה ראשונה . חשבונות אלה של פרוטות , של סנטים ממש לגבי כל פריט נרשם בהם , מחמירים עם עצמם כל כך בזעתריותם , עד שהם נראים צורך חיי נפש לבעל החלקה בוולדן , המשתדל להוכיח מה שהוא מוכיח לחנוונים , לחקלאים ולבעלי המלאכה השונים , שדרכי חייו בתוכם לא ייתכנו בעיניהם . רושם מדומה זה שבבעל 'וולדן' כאדם מחויב לצדק את נפשו באוזני בני םביבתו מתחזק עוד יותר מתוך שעניינים מעשיים הללו נארגים ונשזרים ביצירתו בתוך גופי עניינים רוחניים עיוניים באותו להט נפשי סוחף ומסת חף : כאלה כן אלה נראים מתוך כך , כאילו כוונתם לעולם אחת היא ותדירה המאמץ לשכנע את בני הכפר , שהם תועי דרך ולא הוא , הנרי ת 1 ר » 1 שכנם ועמיתם , התועה בדרכי חייו . שכניו ועמיתיו הרי באמת אינם פוסקים מתמי
|
|