|
|
עמוד:12
טית , הסיפורית הפרוזאית בכלל זה , כשאתה בא ומסכמה , מוסר תכניה הממשיים ומשלה עצמך מתוך כך להאמין , שהגעת להבינה הבנת אמת שיש עמה הנאת אמת . 'וולדן' אף הוא פיוט הוא , שההנאה בקריאתו היא הנאה מגית \ כל עצמו ארג של מלים , פסוקים וסעיפים , הנוסכים עליך קסם ואתה הולד שבי אחרי משזרם כשהוא לעצמו . ארג המסכת של 'וולדך הוא העיקר שבו ! כל כמה שכוח התבונה מפעילו בקריאתו , הרי מפעם אותך הספר , בעיקרו של דבר , משום שאתה נעשה בן לוויה ליוצרו לא בחוויותיו העיוניות הרג שיות כמות שהן בעירומן , אלא כשהן בלבושי חוויותיו אלה המילוליים דווקא . בלבושי דיבור אלה שלו אתה מתחקה עמו יחד על שורשי החיפושים המגיים שבמרקמם , כשמלה מחפשת לה את המלה הנכונה בת זוגה , פסוק מחפש לו את הפסוק הנכון בן זוגו וסעיף —את זיווגו מן השמים בסעיף שלאחריו . סוד הזיווג שבטכסט ספרותי אמנותי רב ערך הוא שפועל אף כאן , בצירוף מםות זה המעמיד את 'וולדן / פעולה מכשפת מבושפת , עד בדי להשכיח מן הלב את היסודות הסיפוריים התוכניים שבו . ואפילו אין הקורא חש כאן כי אם במצי אותיותו של הספר בלבד , הן מבחינת המעשיות החילונית שבפרטיה , הן מב חינת לשון דיבורה הנוקשה המפולד , עשוי הוא לראות ללא קושי , שאין כל ערך שהוא לעובדות הסיפוריות שבו —אלה אינן מקימות בו פיגום של סיפור מעשה ועלילה אף במיעוטם . קורא אתה את הספר בעיון אפילו פעם אחת , ואתה הולד ונוכח , שאט אט מתפוגג יסוד סיפורי זה שבו לעיניד ממש . אפשר , כבר מתחילת קריאתך מתברר לך , שיסוד זה מקםם שוא הוא בלבד , ואף על פי שהוא חוזר ופוקדך במשך קרי אתך כולה . פשוט , מתברר לך שאפילו מסגרות סיפוריות ממשיות הללו שב ' וולדך כלל וכלל אינן הכרחיות לגופו ולנשמתו : אף במסגרות אפשריות אחרות , שאף הן דוקומנטאריות ואבטוביוגראפיות לחלוטין מבחינת הזמן והמקום , יכול היה הספר להיכתב בידי אותו יוצר , עמקן ואיש המעשה כאחד , ללא שישתנה כלום בפנימיותו — בדעות ובהלכי הרוח שבו . אפילו משמעויות רוחניות הללו שב'וולדך אינן מופיעות כחידושים שנת חדשו לבעליהן , להנרי תורו , כאן דווקא בימי שבתו בדד על חוף אגמו האהוב . אדרבה , כל מה שאתה מתקדם בקריאתו אתה מכיר ויודע , שאין הספר בא כי אם לחיות — לחיות ולא להחיות — בלב מחברו אמתיות גלויות וידו עות לו משכבר הימים , להרחיב ולהעמיק בלב ביתר שאת וביתר עוז חוויותיו של אדם חולם מאמין וחכם החיים עד כדי פיכחון פילוסופי , שחי אותן מיום שעמד על דעתו , במשך שנים רבות קודם להתבודדותו , שאף היא אינה אלא
|
|