פתיחה

עמוד:10

להכריע את החשדנות שמלווה כל מפגש עם הניסיון " לטפל . " בכל זאת הן באו , ברעד , לחיפוש מתמשך אחר ההוויה העוברית של עצמן . אין להן , כנראה , ברירה אלא להציב את האני הפרטי שלהן במקום הריק לכאורה של "לא אני . " ואני איתן . תאמרו , זה באמת בלתי נתפס – עברה כבר שנה , עד מתי נחכה שתחזרו . היינו , ליווינו , בכינו , גם לנו יש חיים , קורים דברים , מיליונים מתים כל שנה באסונות טבע . שנה כבר עברה , אנחנו כל-כך מזדהים , הרי גם לנו יש ילדים , אנחנו לא יודעים מה זה ? אסון . הכי קשה זה לאבד ילד , אין מה להגיד , אבל בכל זאת , שנה שלמה . היינו מצפים , לאט לאט , בהדרגה , שתתארגנו כבר . זה נראה לכן תקין ? אפילו אם למראית עין בלבד , להפגין מינימום של מעורבות . תחשבו קצת על אחרים . האמת ? זה קצת מעצבן , אפילו חשוד . האמת ? זה ניצול . על חשבוננו . הכי מעצבן זה שאי אפשר לעזור לכן , כאילו עשינו לכן משהו בכוונה ששלנו בריאים ושלמים . שנבקש סליחה ? גם לנו קשה לסחוב את זה . תרדו לנו מהגב . עד עכשיו התאפקנו , אבל צריך להגיד את זה . מישהו צריך להגיד את זה פעם אחת . " זה פה " ? " גם את ? קשה למצוא את המקום " . " מישהו היה צריך לדאוג לשלט " . '" אסור לעשן , ' לזה דאגו " . " נשמות טובות , הרגו אותנו " . " שלך ... איפה נהרג " ? " שלי לא נהרג , שלי נפטר " . " אמרו שזה פה לאמהות של חללי צה"ל " . " מצטערת , שלי חלה שמונה חודשים אחרי השחרור " . " מצטערת , אובדן זה אובדן . בנים זה בנים . אמהות זה אמהות " . " יש פה גם אמא לילד קטן בן 6 שמת מסיבוכים של שפעת " . " מה את אומרת ? אני מוכרחה סיגריה " . " היא באה מאחד הקיבוצים בדרום " . " מי " ? " האמא של הילד הקטן מהסיבוכים של השפעת " . "יש לך סיגריה " ?

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר