|
|
עמוד:11
פרק ראשון : הברית לו היו לשתיקה מילים , מה היא הייתה אומרת ? השתיקה של מניה : תתביישי לך , מניה . לישון את הולכת . ככה עוזבים ילד ? את מתה לישון איתו והוא מת לך וגם אל חלומותייך אינו מתעורר . הוא לא בא אלייך בחלום מאז . כמה זמן עבר ? הזמן לא עובר אצלך , ואת מתעקשת כמו תינוקת שיבוא , שתעלי על משכבך והוא יבוא אלייך . ככה כל לילה , כל הלילות , וגם בימים היית רוצה . מה את רוצה ממנו ? " ילדי , ילדי שלי אתה לא יכול לעשות לי את זה , קח אותי אליך לשכב איתך כמו פעם , כמו פעם , לפחות עוד פעם אחת " . למה מי את שתגידי פה משהו , תני לו למות על משכבו בשלום . תפסת מונופול ? יהירות הזויה , כאילו את מסוגלת לשנות את החוקים נגד כולם . אם תעזי לפתוח את הפה שלך כולנו נבין סוף סוף שהכול קרה בגללך , רק בגללך , מניה . וגם מה יש לך להגיד ? שהייתה לך הרגשה ? שחלמת שהוא מת יום " מצטערת " . " שלום , " אני אומרת . " שלום , " "ערב טוב . " שתיקה ארוכה . " אני שלומית . תמיד יוצא איך שהוא שאני מתחילה , " היא מסננת בקול מהסס . כנראה לא יכולה לשאת עוד את השתיקות . אף פעם לא סבלה ששותקים דווקא בזמן שמתבקשים לדבר , גם כילדה . לא יודעת אף פעם לאן זה מוביל . רק רוצה שיהיה ברור , היא באה לכאן כדי לנוח . אפשר , אני אומרת . מתיישבות – אחת , אחת , אחת , אחת , אחת , אחת , אחת , אחת , אחת ... שותקות , עשר שתיקות .
|
|