|
|
עמוד:13
היכולת לשמש כלי להתמודדות עם החיים הממשיים אשר רוב החוקרים חפצו בה . יתר על כן , תפיסת התרבות הגבוהה כעמדה בשדה הישראלי רוסי לא התקבלה כמרשם טוב ליצירת "מפגש" עם החברה הישראלית . את ההערות החוזרות ונשנות הללו אבקש כעת לתרגם לשפה תיאורטית מעט יותר שהשתמשו בה אחדים מחברי הקבוצה . הללו ביקשו לדון במפגש עם החברה הישראלית במונחים דינמיים של דיאלוג ומאבק על עיצוב זהויות תרבותיות במקום במונחים של קונפליקט בין תרבות גבוהה ואוניברסלית לפרקטיקות סימבוליות מקומיות , המתוארות כמנהגים ובפולקלור יותר משהן מתוארות כתרבות . מהו אפוא הבסיס התיאורטי לחלופה שהציגו חברים אחרים בקבוצה , שהבולטים בהם היו יגאל חלפין , אירינה טחטרובה , נורית שלייפמן , אינה לייקין , יוליה לרנר וגליה פלוטקין ? המונחים שבחרתי לאפיין בהם את השיחה החלופית על אודות זהויות תרבותיות צמחו מן הצומת המרתק שנקלעו אליו שני דיונים נפרדים מאז המאה ה : 19 הדיון הלינגוויסטי תרבותי על תקשורת סימבולית מחד גיסא , והדיון בפרדוקסים של זהות בתחום הפסיכואנליטי מאידך גיסא . נקודת מוצא טבעית לבירור הצומת הזה נמצאת בעבודתו של פרויד והמושג "מאוים" , unheimlich ) או uncanny בתרגומו לאנגלית ) . ( Freud 2003 ) פתיר ערך אנליזה אטימולוגית לצמד המושגים "הביתי" ו"הזר" ( heimlich / unheimlich ) וגילה כי הם אינם משמשים ניגודים דיכוטומיים . נהפוך הוא , טען פרויד , דווקא בתופעות המוכרות מחיי היומיום - היינו בלב לבו של המוכר והפמיליארי - מבעבעות תמיד משמעויות הפוכות של דבר מה אפל , סודי , הנסתר מן העין ומן התבונה . פרויד הסיק ממחקריו האטימולוגיים מסקנות ביחס לחרדוה בלתי מודעות ההופכות תמיד קרבה פמיליארית לאיום על העצמי . המעניין בגילוי זה של פרויד הוא כמובן הרעיון כי הזר - האחר - אינו מאיים מבחוץ , אלא הוא טמון בתוכנו . במילים אחרות , פרויד רומז פה למאבק פנים אישיותי מתמיד בין צרכים ותשוקות ייחודיים לפרט , המהווים את גרעין ה"לא מודע" האחר או הזר בנפש האנושית , ובין נורמות קיבוציות שהאגו מפנים במהלך התפתחותו לקראת בגרות פסיכולוגית וחברתית . תוכנות אלו שימשו לאחר מכן בשיח על זהות אינדיבידואלית וקולקטיבית שהתפתח בעבודתם של ז'אק לאקאן , ז'וליה קריסטבה , סלבוי ז'יז'ק ואריק סנטנר , שעליהם אסתמך בהמשך דבריי . משותפת לכל החוקרים הללו היא ההכרה בקיומם של לפחות שני מומנטים מכריעים בתהליך התגבשותן של זהויות אישיות , ואפשר להרחיב תוכנות אלו גם לזהויות קולקטיביות . מומנט אחד עניינו יצירת דימוי מושלם לעצמי , ייצוג המשול לכפיל אידיאלי המשתקף מעיני האם ליילוד ונתמך על ידי מבנה נרקיסיסטי משולש של אם-יילוד-אובייקט . דימוי זה שהיילוד מזדהה עמו הזדהות ראשונה הוא גרעין הסובייקטיביות שממנו יצמח האגו , אך הוא תוצר של שיקוף המושלך . 5 סנטנר ; 2005 קריסטבה . Lacan 1966 ; Zizek 1989 ; 2009
|
|