בשנים האחרונות הולך ומתפתח חקר הפסיקה ההלכתית ובמיוחד זו העוסקת בסוגיות המרכזיות של החיים היהודיים בעת החדשה המאוחרת . מחקרים מסוג זה הם חלק מן המפגש בין היהדות המסורתית והמודרניות . השימוש בכלים מחקריים לבחינת המורשת היהודית הוא אחד מסממניה של העת הזאת , למן 'חכמת ישראל' האירופית של המאה התשע עשרה ועד ימינו . מפגש זה אינו רק בין צורה ( כלי המחקר ) ותוכן ( היהדות ) אלא בין השקפות עולם ותפיסות חברתיות וערכיות שונות . זוהי גם הסיבה להתנגדות שהתעוררה בקרב היהדות המסורתית לשימוש בכלים מחקריים בחקר היהדות . המחקר לא רואה עצמו רק כמכשיר להבנת טקסטים עתיקים אלא הוא מביא עמו , בגלוי או בסמוי , מערכת ערכית המבקרת את הטקסט המקודש ומערערת את סמכותו . הוא קורא תיגר על האתוס המסורתי ומעלה שאלות ותהיות על המיתוסים וההסכמות החברתיות המעצבות את האתוס המסורתי . במובן זה משמש מחקר היהדות ככלי של ביקורת תרבות . במאמרו 'המיתוס היום' מסביר רולאן בארת את פעולתו של המיתוס בחברה ואת תפקידו של מבקר התרבות ביחס אליו . לדברי בארת , המיתוס 'הופך את ההיסטוריה לטבע , ' כלומר מציג עמדה ערכית , אידאולוגית , התלויה בה...
אל הספר