אין ספק , שדעות אלו על המלך היה להן על מה שיסמכו . הורדוס איש אכזר היה , שלא ידע רחם בכעסו , אלא שעלינו להבחין בין שני מיני אכזריות שבו : בין אכזריות , כל כמה שהיא נובעת מתוך מידות האדם שבו , ובין אכזריות , שהיא מדרכו של שליט ואיש מדינה . נעיין תחילה במין השני . המתבונן בדרך שלטונו של הורדום , על כורחו יגיע לכלל מסקנה , שהאכזריות וקשי המזג שהיו בו בכל הנוגע לצרכיו הממלכתיים לא נראו בו בכל המסיבות , בלא כל קשר להכרח השעה . הורדוס השליט ואיש המדינה היה אכזר וקשה ולא חס על איש במקום שנראה לו , שטובת השלטון , שלו ושל רומי ( שהרי שניים אלה דבר אחד היו בעולמו המדיני ' ( דורשת זאת ממנו . אבל אכזריות לעצמה בלא קשר למסיבות המדיניות היתה רחוקה ממנו , הואיל ולא נתיישבה עם התבונה המדינית שהיתה טבועה בו מתחילת ברייתו . שהרי כל מעשי הזוועה , שעשה הורדום השליט , לא בוצעו מתוך תאוות רציחה של חיה טורפת , שעלתה ובאה עליו מנבכי נפשו והכריעתו בכוח בראשית והכניסה בו רוח שטות של שפיכות דמים בלא כל שיקול דעת וטעם של היגיון , אלא מתוך תכלית מדינית ברורה והתאמה לצורכי השעה ו הרציחות שימשו אמצעי לתכלית ולא היו ...
אל הספר