לסיכום , ההתבוננות ברפורמות חינוכיות בכלל וברפורמות פדגוגיות בפרט משרטטת תמונה של מציאות שלא קל לעשות בה פריצת דרך , אך היא גם מראה שמוקדם מדי לוותר על ההשפעה החיובית שעשויה להיות לתהליך שינוי פדגוגי יסודי ורציני . סקירת תולדות הרפורמות החינוכיות במדינת ישראל מעידה כי במערכת החינוך שלנו טרם נעשו מספיק ניסיונות רציניים של עבודה חינוכית מערכתית המתבססת על העקרונות והתוכנות שהוזכרו בפרק זה , ובייחוד שני עקרונות מרכזיים : א . ראיית השינוי הפדגוגי כמטרה מוצהרת , ממוקדת ומפורשת הדורשת תכנון ותנאי ביצוע מיטביים המביאים בחשבון את המאפיינים הייחודיים של תהליך שינוי פדגוגי ; ב . יישום לקחים מניסיון העבר . במקום להיכשל שוב ושוב באותן מכשלות , יש ללמוד ברצינות את הידע שהצטבר בשנים האחרונות מחקר הניסיונות הרבים ( המוצלחים והמוצלחים פחות ) ברחבי העולם להכניס שינוי פדגוגי במערכות חינוך , ולהסיק ממנו מסקנות מעשיות . כיוון שההצלחה של שינוי פדגוגי חיונית כל כך ליכולת שלנו לחולל שיפור ניכר בפני החינוך , ראוי שנתאמץ להמשיך ולהתקדם בכיוון זה עד שנוכל להצביע על הצלחה או לחלופין לפחות עד שנוכל לומר לעצמנו בא...
אל הספר