את המילים שכתבתי בסעיף הקודם - "גם לתפיסתם של אלה שסוברים כי תפקידה העיקרי של מערכת החינוך הוא להקנות גוף רחב של ידע , יש להעדיף הוראה עתירת חשיבה" - בחרתי בקפידה , שכן סוגיה זו מעוררת ויכוחים נוקבים . בצד התפיסה המסורתית , הגורסת כי תפקידה של תכנית הלימודים הוא להקנות גוף ידע רחב , בסיסי ואחיד , הולכת ומתפתחת תפיסה אחרת ולפיה התפקיד הזה כבר לא מוצדק בעידן הפוסט מודרני . התפיסה השנייה גורסת שבמקום תכנית הלימודים המסורתית יש לעבור לחלופות שיכינו את התלמידים טוב יותר לדרישות של התרבות הפוסט מודרנית ויגבירו את האוטונומיה שלהם ( אבירם . ( 2010 את הדילמה שבוויכוח היטיבה להגדיר קבוצת ון ליר לחינוך ; 2007 ) יאיר . ( 2007 היא ניסחה תפיסה תיאורטית המורכבת מארבעה מודלים טהורים של מדיניות חינוך הנוגעת לתכניות לימודים ולדרכי הוראה , למידה והערכה . המודלים נבדלים זה מזה בשני צירים . הציר האחד עוסק בתפיסות של למידה והוראה , ובדומה לנושא המרכזי של הספר שלפנינו הוא נע על הרצף שבין שני קטבים : הקוטב האחד כרוך בדרכי הוראה ולמידה הנשענות על גישות ביהביוריסטיות , הרואות בלומד כלי קיבול פסיבי לחומר ההוראה...
אל הספר