בוקר אחד , שבועות אחדים אחרי הבחירות של מאי , 2006 קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה . על הקו הייתה שרת החינוך החדשה פרופ' יולי תמיר , והיא הזמינה אותי לבוא לעבוד לצדה במשרד החינוך בתפקיד יו"ר המזכירות הפדגוגית ( מזה"פ . ( הדבר הראשון שעשיתי לאחר שפגה ההפתעה היה לחפש באינטרנט מידע , שכן לא הייתי בקיאה בפרטי הסמכויות ובהגדרת האחריות של יו"ר המזה"פ . החיפוש באתר משרד החינוך אישר עד מהרה כי התואר המוזר , שנשמע כשריד מתקופה קודמת שמישהו שכח לעדכן , מגדיר תפקיד בכיר ביותר , שעיקרו אחריות לקביעת המדיניות החינוכית של מערכת החינוך ואחריות לכלל תכניות הלימודים מגן ילדים ועד כיתה י"ב . ההתלבטות אם להיענות להזמנה או לסרב לה הייתה קשה . ראשית , אהבתי את עבודתי באוניברסיטה ונהניתי מאוד מהמחקר , מהנחיית הסטודנטים לתארים מתקדמים , מהכתיבה האקדמית ומההוראה . באותה עת הייתי גם פעילה בפורומים חינוכיים מגוונים ( חלקם כנציגת האקדמיה בוועדות בתוך משרד החינוך וחלקם מחוץ למשרד , ( וידעתי שאיני מתבודדת במגדל השן האקדמי אלא תורמת גם לעשייה החינוכית בשדה . שנית , הודות לקשר שהיה לי עם גורמים במשרד החינוך מתוקף פעילותי ה...
אל הספר