לסיכום , בחינת ההשפעה של המבחנים הביךלאומיים על איכות ההוראה מראה שיש סיכוי להשפעה חיובית ובצדה סיכון לאיכות ההוראה והלמידה . הגורם המכריע בין שתי האפשרויות אינו המבחן עצמו , אלא התייחסותה של מערכת החינוך אליו ודרך שילובו במערך הכולל של המתרחש בבתי הספר . אף על פי שבבסיסם המבחנים אינם מספקים כלל נתונים ברמת התלמיד היחיד או אפילו בית הספר היחיד , מסתבר שהחלטה המחייבת את המערכת להוכיח שיפור הישגים מהיר ולהעביר מסרים מערכתיים תקיפים בנידון הופכים את המבחן ל"עתיר סיכון" וגורמים להכנה אינטנסיבית לקראתו . הכנה כזאת מעוררת בעיות גם מבלי שנוקטים סנקציות חומריות נגד מורים או מנהלים שלא הצליחו לעמוד בשיפור הנדרש . הכנה כזאת גם מערערת את האמינות של התוצאות , משום ששיפור שלהן עלול לנבוע מתופעת ה"אינפלציה" בציונים , ולא משיפור אמיתי באיכות החינוך . מנגד , שימוש מושכל בנתונים המתקבלים ממבחנים שדוגמים ללא הפרעה את הידע של התלמידים , כמו גם החלטה לאמץ את ההמלצות של מומחים מקצועיים מרחבי העולם ולשלבן לאורך זמן בצורה מסודרת ומבוקרת בתכנית הלימודים , עשויים לסייע לקדם את תכנית הלימודים ואת איכות ההוראה ו...
אל הספר