מאז שנות השמונים של המאה העשרים התפשטה במערכות חינוך ברחבי העולם , ובמיוחד באנגליה ובארצות הברית , תופעה של מבחנים מערכתיים מסוגים שונים ובצדה דרישה מתמדת לשפר את ההישגים שמבחנים אלה מודדים . לכאורה , שיפור הישגים הנמדדים לפי תוצאות של מבחנים מערכתיים הוא יעד חיובי שאין עליו ויכוח : מי לא רוצה שתלמידים ילמדו טוב יותר ויצליחו יותר במבחנים ? האינטואיציה אומרת שהפעלת מערכות של מבחנים ומתן שכר על הישגים חיוביים ועונש על הישגים שליליים עשויה לפעול לשיפור מערכת החינוך . אולם כל הדוגמאות שהבאתי בפתיחת הפרק מעידות על נזקים הנגרמים למערכות חינוך בשל שימוש לא נבון ולא מבוקר במבחנים מערכתיים ובתוצאותיהם . התפשטות המבחנים המערכתיים קשורה במושגים שקיפות ( transparency ) ואחריותיות . ( accountability ) השורש של מושגים אלה נעוץ בתובנה שמוסדות ציבוריים במדינה דמוקרטית מתוקנת חייבים לדווח לציבור ולראשיו בשקיפות על ניצול המשאבים שהם מקבלים ועל התוצרים של פעולותיהם ולשאת באחריות כלפי הציבור בנוגע לתוצאות עבודתם . בארצות הברית , כמו גם בישראל , תקציב החינוך הוא הגדול ביותר אחרי תקציב הביטחון . ודאי שסביר ...
אל הספר