שרה אוסצקי לזר מבוא שאלת השותפות היהודית ערבית בהסתדרות מלווה אותה בשמונים שנות קיומה , מאז ההצהרות בוועידתה הראשונה בדצמבר 1920 על הצורך ב ' קשירת יחסי חברות עם העמלים הערבים בארץ' ועד לבחירות לוועידה השמונה עשרה ביוני , 1998 שלקראתן נוצר לראשונה גוש פוליטי יהודי ערבי משותף שהורכב מאנשי מפלגת העבודה , הליכוד , ש"ס והמפלגה הדמוקרטית הערבית . ההסתדרות , שנוסדה כארגון פועלים עברי בארץ ישראל ושימשה זרוע ביצועית של התנועה הציונית , היתה ונשארה ארגון יהודי ציוני . הדיון בצירופם של פועלים ערבים לשורותיה לא חרג מגבולות הפרדיגמה הציונית וממסגרת ההתייחסות שהיתה מקובלת ביישוב היהודי ובמוסדותיו בתקופת המנדט , ובציבור היהודי ובמוסדות המדינה לאחר הקמתה . שיתוף הערבים נתפס כמחווה שעושה ההסתדרות כלפיהם וכניסיון ליישב את הסתירה שבין היותה ארגון סוציאליסטי מצד אחד וארגון ציוני מצד אחר . הדבר דומה למעמד שנתנה ישראל , המגדירה עצמה מדינה דמוקרטית ויהודית גם יחד , לתושביה הערבים : אזרחים 'בני מיעוטים ' במדינה יהודית . אם נבחן את התמודדות ההסתדרות עם 'השאלה הערבית' מנקודת מבט צרה זו , ניתן לראות כל שלב בהתפ...
אל הספר