מבוא במסגרת שער זה אנו מבקשים לעסוק בשאלת היחס שבין חירות לאחריות . לכאורה שני מושגים אלו הם הופכיים : החירות מבטיחה לאדם הסרת מגבלות ומחסומים , ואילו האחריות מטילה אותם עליו . כביכול , בן החורין רשאי לפעול ככל העולה על רוחו , ואילו האדם האחראי נאלץ להסיג את עצמו לאחור ולהימנע ממימוש מאווייו . בשער זה נצביע על יחס אחר בין חירות ובין אחריות . אין אלו מושגים הפכיים , אלא אדרבה הם משלימים זה את זה . לפי תפיסת החירות שנציג , היא עצמה — החירות — מטילה אחריות על האדם . אין חירות בלא אחריות . אף שהדיון ביחס שבין חירות לאחריות הוא עולם ומלואו , בחרנו להתבונן בשאלה זו מתוך התמקדות בשלוש נקודות ציון במרחב הזמן היהודי — חג הפסח , יום הכיפורים ופורים , ולא בכדי . אחד מחידושיה של המסורת היהודית הוא המעתק ממרחב המקום אל מרחב הזמן . החיים היהודים אינם מעוגנים בגאוגרפיה מוגדרת דווקא , אלא הם מסודרים על פי נקודות ציון מיוחדות שבלוח השנה . נקודות אלו , שבתות ומועדים המרשתים את לוח השנה העברי , מייצרות זמן דחוס , ראשוני , המעניק משמעות למכלול הזמן ולהוויית האדם בכוליותה . האדם היהודי נע בין חג למועד , בי...
אל הספר