הכרוניקה הישראלית , כפי שהיא משתקפת בחדשות השוטפות , מתארת זרם אינטנסיבי של התרחשויות פליליות מסמרות שער . המניעים מתחלפים — כסף , כבוד , אידאולוגיה , לאום , סכסוך משפחתי או סתם כך משיעמום — אך התוצאה אחידה : ישראל שקועה עד צווארה בכותרות צהובות , נוטפות דם . סדום — כאן ועכשיו . האחריות למלחמה בפשע מוטלת בראש ובראשונה על הרשויות האמונות על אכיפת החוק : המשטרה , הפרקליטות , מערכת המשפט . הללו עושות הרבה ויכולות לעשות עוד . ואולם לצדן — חס וחלילה לא במקומן — מוטלת אחריות על כל אחד מהאזרחים והקהילות לפעול נגד הפשע . כיצד ? הנה מדגם של ארבע כותרות שכיערו את פנינו לאחרונה : החיסול של משפחת אושרנקו על ידי דמיאן קרליק ה"רוסי , " שהניע אותו הרצון להגן על כבוד שנפגע ; ההתעללות של חן אליאור ה"חרדי , " המאופיינת בקיצוניות דתית מיסטית ; מסע הטרור של יעקב טייטל ה"מתנחל , " המוזן מתהומות של קיצוניות לאומנית ; והבנק הפרטי שהתנהל מאחורי הקווים של מכבי תל אביב ה"צפונית , " שלקוחותיו מוצפים חמדנות . בעת כתיבת שורות אלו טרם קבעו בעלי הסמכות את העובדות בכל אחד מארבעת המקרים שלעיל . ואף על פי כן , ובזוכרנו...
אל הספר