החברה הישראלית נעדרת הנהגה סוחפת , מעוררת דמיון ובעלת כושר להנעת ההמונים . פעם אחר פעם מתגלים הפוליטיקאים הנבחרים כאטד קוצני , מעוט נפח ונעדר צל . הבטחותיהם להשביענו את דשנו של הזית ואת מותקה של התאנה לא מומשו . גם ערוגות אחרות – עסקים , אקדמיה , תקשורת – לא הצמיחו לנו דמויות שבידיהן נשמח להפקיד את המפתחות הלאומיים . אף הצבא הכזיב : עם קיפול מדיו נעשה הפרפר הצבאי המרהיב לגולם אזרחי . אין בינינו מי שעונה על הגדרת מנהיג בישראל , כמו שהיא מופיעה בספר שמואל א ט ב : "בחור וטוב ] ... [ משכמו ומעלה , גבה מכל העם " . לא תמיד היה כך . בעבר התברכנו במנהיגים לאומיים ומגזריים מהשורה הראשונה : דוד בן גוריון ומנחם בגין ; הרב מנחם ש"ך ומאיר יערי ; מאיר שמגר ואהרן ברק . מה ייחד אותם ? מדוע אין עוד כמותם ? האם מדובר במזל רע , או בכורח מציאות ? תכונת היסוד של מנהיגות היא קיומו של חזון . איש ציבור יכול לעלות לדרגת מנהיג אם מניעה אותו השקפה אידאולוגית יסודית , בעלת משמעות למציאות . המנהיגים שידענו פעלו מתוך בעירה פנימית , ששאפה להנחיל לחברה את חזונם : ציונות סוציאליסטית או לאומית , לימוד תורה או הנחלת איד...
אל הספר