אנשים שאנחנו מתארים כבעלי ביטחון עצמי או כבוד עצמי מתאפיינים כפי הנראה לא רק בתחושת הערכה כלפי עצמם , אלא בעיקר בהיעדר עיסוק בעצמם . — דייוויד שפירו א ני נוטה לחשוב שהדיכאון גובר במקומות רבים בעולם המודרני , בין השאר מפני שרווחת כיום נטייה לעודד ניתוחים עצמיים , והשוק מוצף בשפע של ספרי עזרה עצמית . אנשים מודאגים יותר מבריאותם הנפשית מכפי שהיו לפני מאה שנה , ועצם הדאגה הזאת עלולה להוליד אי נחת : העיסוק הכפייתי שלנו באושר תורם להיעדר אושר . אמנם סוקרטס צדק כשאמר שחיים ללא חקירה אינם ראויים לאדם לחיותם , אך נכון באותה מידה שחיים הנחקרים יותר מדי הם מתישים , ובסופו של דבר מדכאים . האם פירוש הדבר שעלינו להפסיק את הניתוחים העצמיים ולוותר על העזרה העצמית ? כלל וכלל לא . עלינו למצוא את האיזון הנכון בין ההתמקדות שלנו בעצמנו להתבוננות בעולם הסובב אותנו , בין ניתוח לעשייה , בין חשיבה לפעולה . לכן , לפעמים , במקום לדאוג לגבי עצמכם ולעסוק בניתוחים של מחשבותיכם ורגשותיכם , חשבו מה תוכלו לעשות למען הזולת ; במקום להתמקד בבעיותיכם , צאו ותרמו לשיפור הרגשתו של מישהו אחר . פניתי לתחום הפסיכולוגיה החיובית...
אל הספר