" מקצת בעלי הכשרון שעמדו לפיוט הדתי בסוף המאה השש עשרה ( כר' ישראל נג'ארה ) וחבריו , לא הצליחו לחדש את נעורי השירה העברית . מופת כזה לא יכול לבוא בלתי אם על ידי איש אשר רוח יתרה בו , רוח גואל ומחדש , ואיש מופת כזה אמנם קם לה לשירתנו באיטליה בראשית מאת השנים השמונה עשרה , הוא ר' משה חיים לוצאטו" כתב ביאליק ב . 1906 שמונה שנים לאחר מכן , בהרצאה על התפתחות השירה העברית " ) לתולדות השירה העברית החדשה ( " הוא אומר : " השירה העברית והשפה העברית חיכו לגואל , שיוציא אותן מעבדות לחרות ויסיר מעליהן את כל הכבלים שנאסרו בהם במשך ארבע מאות שנה . " ואז באה הכותרת : " המשורר הראשון של השירה העברית החדשה : משה חיים לוצאטו . " עשרים שנה לאחר מכן , ב , 1927 לרגל צאת ספר המחזות לרמח"ל שההדיר שמעון גינצבורג ( ביזמת ביאליק ) הוא כותב במסה " הבחור מפאדובה ... " : " סוף דבר , כל ראשי הנתיבות בפרדס ספרותנו — אשר הושת בתה בימיו ויעל קמשונים כולו — על פני כולם עברה רוח הענק הצעיר —)רמח"ל ) כסערת אביב ראשונה , סערת גשם מרוה ומטהר , עיניו פקוחות וזכות , לבו שלהבת יה , ובנפשו ההוזה — חלום עולמים , חלום הגאולה ...
אל הספר